פוליטיקה מקומית

בעוד כותרות העיתונים מהארץ מבשרות על הבחירות המקומיות שיערכו השבוע, בק"ק ורשה הרוח הפוליטית שככה מעט. בשבוע שעבר היה כאן משאל עיר (רפרנדום) לגבי המשך כהונתה של ראשת העיר המכהנת – שעבר בינתיים די בשלום. הסיפור מסובך, התככים די רבים. והפוליטיקה המקומית והארצית, נוטה להיות דומה במקומות שונים. יסלחו לי המדקדקים והמומחים על בקיאותי החלקית בפוליטיקה הורשאית – נדמה לי שהדיווח שלי יהיה חלקי ואולי חסר דיוקים. נדמה לי שרוח הדברים די מייצגת.

ראשת העיר של ורשה מכהנת בתפקידה כבר 7 שנים, והיא קשורה למפלגת השלטון – פלטפורמה. לפני כהונתה כראשת העיר, הייתה הגברת חנה גרונקייביץ' ואלץ (המכונה על פי רוב הא-גה-ווה HGW) פרופסור לכלכלה, יושבת ראש של הבנק הפולני וחברת דירקטוריון בבנק האירופי לפיתוח. אל הפוליטיקה המקומית היא די הוצנחה על ידי מפלגת השלטון, בבחירות 2006 בעיר זכתה בהפרש קטן, וב 2010 כבר לקחה את הבחירות די בהליכה, ובסיבוב הראשון. יוקר המחייה העולה בבירה הפולנית, עיכוב בפרויקטי דגל כבניית קו מטרו שני (ותכנונו של שלישי), אך בעיקר תחושה של אטימות כלפי התושבים, צרכיהם ודרישותיהם הביאו לתסיסה חברתית בשנה האחרונה. 5,000 עצים שנעקרו בפארק אהוב, צמיחתם של מגדלי יוקרה למגורים, ומינויים פנימיים שנדמים לא ראויים הביאו עליה ביקורת ציבורית – שאני הזר לא יודע כיצד לשפוט אותה או לחוות דעה על צדקתה.

ראשת העיר בוורשה נקראת 'נשיאת העיר' מכיוון והעירייה היא מעין גוף ממשלתי-מחוזי. קמו התושבים וביקשו למחות כנגד נשיאתם, או לפחות לנענע מעט את כיסאה: אספו מספר חתימות מרשים של 220,000 הנדרש להעלאת המשך כהונתה למשאל עירוני. בשבוע שעבר הצביעה העיר ותושביה נשאלו את השאלה הבאה: 'האם לדעתך צריכה HGW לסיים את תפקידה כנשיאת העיר לפני תום הכהונה הרשמי?'

החוקה הפולנית דורשת רוב מיוחד כדי שתוצאות משאל כזה יהיו מחייבות, וכדי שרוב דחוק לא יבטל את הכרעת הבחירות; על המבקשים להדיח את נושאת התפקיד מכהונתה היה לגייס יותר אחוזים מבעלי זכות הבחירה שהצביעו עבור המועמדת בבחירות האחרונות לתפקיד. כ 29% מכלל בעלי זכות הבחירה הצביעו ל HGW ב 2010, ולכן כדי לשמור על תפקידה היא לא נדרשה להשיג את מרבית הקולות במשאל העם, אלא רק שמתנגדיה לא יגיעו לרף הקולות הנדרש. מפלגתה של ראשת העיר פעלה כמובן לטובתה, אך בחרה לעשות זאת בדרכים משונות.

ראש הממשלה ביקש מן התושבים שלא לקחת חלק בהליך – לא לבוא ולהצביע. הוא הגדיל לעשות עד כדי כך, בהכריזו שגם אם תודח ראשת העיר, תשיב אותה הממשלה לתפקיד דרך מסלול של מינוי חיצוני, או משהו הדומה לוועדה קרואה בשלטון המקומי הישראלי. בסופו של דבר במשאל העם היה רוב אדיר לרוצים בהדחתה של הנשיאה, אך רוב זה היווה רק 27% מבעלי זכות הבחירה, כלומר 2 אחוזים פחות מרף ההתנגדות הדרוש להדחה. תומכיה של ראשת העיר המכהנת בחרו בהתעלמות מן התהליך כהבעת תמיכה ושמו עצמם יחד עם האזרחים שאינם מעורבים. על ידי הרדמת הבחירות, ולא לאחר הבעת אמון של בוחרים, ממשיכה הגברת גרונקייביץ' ואלץ בתפקידה. בישראל של ימינו היום היו מכתירים זאת כפוליטיקה הישנה של הדור השבע.

ועידת זוכי הנובל לשלום בורשה – סולידריות, שלום, פעולה

עירה היפה, הקרירה והיקרה חוגגת בינתיים פסטיבלי סתיו. פסטיבל הקולנוע המקומי מסתיים היום, ומחר נפתח בעיר הכינוס ה 13 של זוכי פרס נובל לשלום (משום מה, הנשיאים פרס, אובאמה וג'ימי קרטר לא רשומים כמשתתפים באתר הכינוס – לך ולנסה, גורבצ'וב, הדלאי לאמה, מוחמד יונוס ודה-קלרק דווקא כן). הפסטיבלים הללו מזמנים לעיר עוד מנת תרבות גדושה, ותחושת חשיבות עצמית נינוחה. פסטיבל הקולנוע זימן לנו צפייה בסרט צ'יליאני חמוץ-מתוק בשם גלוריה, והקרנה + מפגש עם הבמאי של סרט מצחיק ומשונה על מסעם של סטנד-אפיסטים קנדים לישראל (ומזרח ירושלים), שנקרא – שפה אוניברסאלית (ביקורת כאן). הבמאי הישראלי-קנדי של הסרט ביקש להציג אותו בפני הקהילה היהודית בעיר – ונשלח אל ה'מוישה האוס' הצעיר והפעיל (לפוסט קודם על המוישה האוס – כאן). הבמאי, שהיה אורח נעים ומשעשע, הפגין כישורים כמדובב ומעורר מהומות כשביקש לשמוע על הקהילה היהודית הקטנה של ורשה, ועל בעיות הזהות של ילדיה. בניה נענו לאתגר והעלו תהיות והצהרות קשות על 'רמות' שייכות ויהדות, על קהילה שלא משכילה לשמור את בניה מעורבים, על צורך להפגין את יהדותם כלפי פנים וחוץ, ועל סכסוכים קטנים של קהילה קטנה. הקנדי-ישראלי הופתע עד כמה קטנה הקהילה, רק 2,000 או 3,000 איש בכל פולין, עד כמה לאחר המלחמה הצניעו או העלימו מעט יהודיה של פולין את חלק זה בשייכותם, ועד כמה אלו המבקשים היום לשנות את המצב חשים מבולבלים לעומתו.

היותנו אטרקציה מקומית, כישראלים שבחרו לעבור ולגור בעיר מזכה אותנו בהזמנות למסיבות, באנשים שמבקשים להכיר לנו את מעגליהם וחבריהם, ובשני ערבי סוף השבוע מצאנו עצמנו במסיבות בבתים יפהפיים בעיר. המסיבה הראשונה – בשכונה הירוקה של מוקוטוב (Mokotow), בדירה חמימה בניחוח של פעם, עם גינה מרהיבה ומטבח חמים – ריכזה אליה את הצעירים המתחבטים. אלה נעים ונדים בין פולין למערב אירופה, גיחות קצרות ללימודים בישראל, מכירים אחד את השני מימי בית הספר היסודי היהודי וממלאים תפקידים לסירוגין בקבוצות אקטיביזם מכל מיני סוגים – קהילתי, סביבתי, כלכלי וחלקם גם יהודי.

הערב השני, בדירת גג מרהיבה בבניין ישן במרכזה של ורשה, המציג נוף אורבני מרהיב של מגדלים, ניאון ונהר הייתה של אחיהם הגדולים מעט של האקטיביסטים מאתמול. כשהם בגרו לא היה בית ספר יהודי, אך הם עדיין שומרים על מעגלי שייכות כאלה. גילם המבוגר בכעשר שנים מבטיח נינוחות בורגנית, כמו גם נינוחות בתחושות השייכות והזהות. הם דנים מתחת לנברשת בסלון בשיפוץ המרהיב שערך בעל הבית, מתבדחים הרבה יותר על הנוכחות בבתי הכנסת, נמצאים בישראל לחופשה ולא לשליחות, עייפים מן התככים ומדירים רגליהם משיחות הזהות שמנהלים הצעירים.

על רצפת הפרקט בקרבת האח זוחל יוליאן הקטן (שקרוי על שם יוליאן טובים), ומפזר חיוכים למגוון האורחים. אולי בצורה טבעית אלו שמתעניינים באורחים שלא מכבר באו קשורים יותר למעגלים היהודיים או הפילושמיים של העיר, אבל בשני ערבים זכינו לשתי הצצות שונות לפוליטיקה המקומית בזעיר אנפין הזו.
יושב הראש של ארגון הצעירים היהודיים ZOOM מנסה להוביל היום יוזמה ורשאית חדשה כנגד ראשת העיר. הוא מוכן לנהל שיחות עד אמצע הלילה על האקטיביזם בעיר ובקהילה, ונדמה כשייך לשני הדורות הללו בו-זמנית. חבר כאן וכאן, מוזמן לאלה ולאלה.

גם אנחנו מוזמנים היום לאלה ולאלה. חדשים בעיר, ונהנים מאנשים הפורשים חסותם עלינו. אנחנו לא מכירים את המקום, את בעיותיו לעומק ואת הנתיבים ואפשרויות הפעולה, גם אנחנו מיטלטלים בין הנמנום הנעים והבורגני שלנו לבין המאבק המתמיד של אדם שאינו שייך: הצורך לתרגם, למצוא את המילה הנכונה, לקרוא נכון מצבים חדשים, לא להיות שבע. מעגליה של הפוליטיקה המקומית שלנו משורטטים ומתנגשים בכל ערב מחדש.

ובינתיים

חידשתי עם חבר את קריאת פרשת השבוע שלנו, שעתה נעשית בסקייפ. השבוע שנחתם בפרשת וירא, המספרת (בין השאר) גם על עקידת יצחק, כינס אליו כבדרך כלל גם את יום הזכרון ליצחק אחר (רבין) והשנה הצטרף גם חג הקורבן המציין עקידה אחרת (ישמעאל). ירח מלא התבונן כהרגלו מעל ורשה.

About these ads
רשומה זו פורסמה בקטגוריה Culture, History, Immigration, Polish Jewish Life, Uncategorized, Warsaw, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לרשומה זו עם קישור ישיר.

תגובה אחת על פוליטיקה מקומית

  1. פינגבק: מה יגידו השכנים – מה יקרה אם השכנים שלי בוורשה יחשבו על חטיפה | שפת אם – זכרונות חדשים מוורשה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s