נעבור את החורף ואחר כך נראה

היומיים האחרונים קרים מאוד. שבע מעלות מקסימום, מינימיום של מעלה או שתיים. כמה תחזיות מדברות על גשם מעורב בשלג היום בלילה. באין היסטריית שלג מקומי רק אני הקטן מתרגש. יודע שלא יבוא עתה אבל בוא יבוא, מחכה למראה העיר בלבן מבעד לחלון, ובינתיים מתבונן בקבוצת יונים לבנות, פס אפור בכנפן, שחגות מעל העצים שממש מתחת לבית. משום מה אלה האחרונים לשאת עוד עלים – צהובים למראה אבל נושאים בליבתם עוד שארית חיה, ירוקה, המצמידה את העלה אל שדרתו ואל הענף. חיפוש קצר ברשת מגלה שהמונח העברי לחלק הזה בעלה נקרא פטוטרת – והיא שולחת רקמות ירוקות וחיות אל הטרף הצהבהב. על אחד הענפים בים הצהוב עוד יש קן קטן של ציפור. כל אלה לא ישרדו את השלג הראשון.

השלג יבוא, יישאר לכמה שבועות או חודשים וילך. כל אותם קנים ישאירו אחריהם חלל, יבקשו בנייה מחדש, כל הכיעור במדרכה שכוסה ייחשף, כל הבורות שהפכו למגרשי החלקה, כל הגנים שהפכו לבוץ יעמדו למבחנו החדש של האביב, ושל אנשי האביב ליצוק בו תוכן חדש, לבנות אותו ובו מחדש. ויש אנשי אביב רבים בוורשה – נדמה שכך דורש האקלים. יש כאלה המחדשים את הכלכלה המדינית, אחרים את הגנים, כאלה המחדשים את השיח של החברה האזרחית, יש כאלה המחדשים את החיים היהודיים וכאלה המחדשים את החיים האמנותיים. יש את אלה המנגישים אותה לקהל בינלאומי ואלה שמחפשים בה את עצמם. נדמה לי שלאדריכלים ורשה היא אתגר מורכב במיוחד, גם בשל רוחב היריעה וגם בשל המשך הארוך – של תהליכים, של החלפה, של פעולה.

את המשך הארוך הזה הרגשתי בהרצאה של יורי אוואקומוב (Yuri Avvakumov), אמן ואדריכל רוסי בגלריה לאמנות מודרנית – זאכנטה (zachęta), הוא סיפר על רגעי האביב, בהם עולה יצירה שקפאה בזמן ומתגלה מחדש. הצייר הרוסי פאבל קורין (Korin) עמד בשנות השלושים אל מול בד קנבס ריק במימדים עצומים, שחיכה לציור גרנדיוזי על התחדשות האומה הרוסית ופרידה מרוסיה של פעם. קורין לא צייר על הקנבס מעולם, רק את הדמויות שביקש להעלות על הבד צייר – בגודל מלא, וטיוטה קטנה לתבנית המלאה של הציור.

טיוטת הציור – Farewell to Rus

היום מבקש אוואקומוב להציג קודם כל את הקנבס הריק, כשהדמויות צופות בו, ובאורח בתערוכה, עומדות סביב סביב ממתינות שתגלה הטיוטה את כוחות החיים שבה. אוואקומוב דיבר על האביב, ואני הרגשתי את החורף החורף הארוך במיוחד בו נשכח הבד, ואת ההמתנה שמחכה לו היום. אנשי האביב מחכים.

גלריית הדמויות והקנבס של פאבל קורין

עוד כמה תהיות בנושא העלה חבר של חבר, לקראת עבודת הסיום שלו בחוג לאדריכלות בטכניון. גיא שחר טייל במוראנוב, שכונתי, בשנה שעברה וגילה עד כמה ממרחב רב מימדי נותרו נקודות בודדות. אפילו 'נתיב הגבורה' המלאכותי של השכונה אינו נתיב אמיתי, אלא בנוי טלאי על טלאי של נקודות שאינן קשורות, לא מקושרות, ואפילו אינן יוצרות רצף תמטי קוהרנטי. שחר מנסה להעלות שאלות על איך מייצגים חיים שהיו במרחב חדש? מעלה שאלות על מימדים בחלל ובזמן, וקושר בין אתרים שונים בעיר. התיאור שלו מעניין מאוד (וגם די ארוך), ואני נותרתי בו בעיקר עם שתי שאלות – איך יוצרים פרויקט שמשמש גם את המבקרים וגם את התושבים, ואיך יוצרים אלמנט הנצחה שיש בו יותר ממימד אחד.

בפרויקט שלו יש רפרנסים לשתי הצעות – אנדרטת השואה בברלין היא הראשונה בהן, שמצד אחד היא מרהיבה לצפייה, ומצדה השני יוצרת מרחבים משתנים ונפגשים, מזמינה למשחק ולהרהור, ההצעה השנייה היא בית אתגר קרת בוורשה – שמתייחס לישן ולחדש, לחיים וליצירה, ולאפשרות להיות, לפחות לרגע אחד, בחלל שבין השניים.

נהניתי לקרוא את ההצגה הזו בדיוק יום לאחר שעליתי במעלה המדרגות אל תוך בית אתגר קרת. הבית הצר שבין בניין מלפני המלחמה לבניין חדש, מעוצב פונקציונלית מאוד, ולדברי האדריכל שלו תוכנן מתוך מחשבה על ספור-נזיר שכותב בו. שמסתכל על הסביבה ורואה את ההווה על רקע העתיד, כותב בהומור ובקיצור על הרגעים הקשים ביותר בחייו. אל הבית הגעתי כשחברים של אחותי באו להתארח בו להעלות רעיון משלהם ליצירה אדריכלית. הרעיון יוצג מאוחר יותר הערב, אבל למיטב הבנתי מתבסס על הקרנה של המתרחש במקום אחד על מקום שני, גדול ממנו. חלל תת- קרקעי למחצה שהמתרחש עליו יוקרן על קירות ישנים שלידו. הפנים יהפוך לחוץ, הזמני לקבוע, והרציני למשחק. כל רגע יקבל אפשרות להיות רגע של אביב.

IMG_20131109_120551

בית קרת מבפנים, והמחשבות של אדריכל הבית

בית קרת מבפנים, והמחשבות של אדריכל הבית

אבל בינתיים החורף עומד בפתח. היונים הלבנות באו לבקר, ואחריהן השלג, החורף קרוב וארוך. ולצד רמזים ללבלוב העיר כרגע מעלה כעס ואש. יום העצמאות הלאומי נחוג ביום שני האחרון, בתאריך ההכרזה על הרפובליקה הפולנית בתום מלחמת האולם הראשונה. בחגיגיות נצבעה העיר בדגלים, הפסלים ענדו סיכות אדומות- לבנות. ביום המיועד צעדו המוני העיר על מרכזה – להשתתף בריצה המונית בצבעים הלאומיים, לחזות בצבע צועד בתזמורתו וכידוניו, בנשיא נואם בשקט מתחת למבטו של פילסודסקי – אותו אחד שחידש את העצמאות ב 1918. הרחובות היו שקטים וחגיגיים, נשים מבוגרות עלו על המטרו מחזיקות שני ורדים – האחד לבן והשני אדום, ילדים הורידו את הכובע והפקירו עצמם לקור כדי לראות את המצעד האזרחי עובר.

ולאחרי כל אלה הופקרה העיר. התנועה הלאומנית ארגנה מצעד עצמאות פעיל כבכל שנה. הוא לא היה אלים בצורה קיצונית במיוחד, הייתי שם. צפיתי בו עובר, ולפרקים צעדתי איתו כדי לראות אל מה מדברים ומה עושים. היו בו קריאות לא נעימות – אם על יריב פוליטית, ועם קריאות המבקשות את הבירה הפולנית לפולנים. היו רימוני הלם שנועדו לחזק את הרושם, זיקוקים אדומים שנועדו להרשים. אבל הסתבר שאת האלימות האמיתית לא ראינו כי הייתה בשולי אותו מצעד. בתחילתו הסתננה קבוצה קטנה מעבר לגבולות המצעד והתקיפה באבנים וחזיזים קומונה המזוהה עם דעות פוליטיות שמאליות, קבוצה קטנה שרפה את קשת הפרחים הצבעונית בכיכר זבאוויצ'לה – המסמנת את מעוז הסובלנות וההיפסטרים הוורשאי, ומאוחר יותר נעצור כעשרים איש בהתנפלות על מבנה השגרירות הרוסית בעיר. 'נאבקים לעצמאות' הם קראו, ורמזו לכוח הרוסי שמאיים להתפרץ עליהם.

אחרי השמרנות והמשפחתיות הנעימה של סוף השבוע בבתי הקברות, יוצאת השמרנות הלא נעימה של סוף השבוע האחרון. מכרים פולנים אומרים ש'הם מתביישים להיות פולנים' בימים אלה, ואני יודע שאני חי בבועה. 50 אלף איש צעדו ברחוב. הרבה פחות ממה שצעדו בבתי הקברות שבוע לפני כן אבל לא מספר שאפשר להתעלם ממנו. עבורי החוויה הפכה ממעניינת לבלתי הגיונית כשאדם מולי הניף יד ואמר משפט מוכר בגרמנית, שמצביע על הפנייה של האוכלוסיה היהודית אל מחוץ לגבולות ההסכמה, או המדינה. שם עייפנו ויצאנו מן המצעד כצופים. שם לא רצינו לעמוד. ואני התביישתי לא על שיוכי הלאומי, אלא שבכלל עמדתי במקום הזה.

הפייסבוק מלא בהפגנות נגד, בדברי אי הסכמה ובושה במעשים, בקריאה לשקם את קשת הפרחים שנשרפה.

אנשי האביב רבים בוורשה. החורף עומד להיות ארוך.

פוסט זה פורסם בקטגוריה Culture, History, Polish Jewish Life, Warsaw, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על נעבור את החורף ואחר כך נראה

  1. mshefi הגיב:

    אולי קצת תמונות ולינקים – למי שרוצה מבט על מה התרחש פה ביום העצמאות:
    מפגין מתראיין – לא צריך להבין פולנית בשביל לשמוע את המלים – סטאלין, ז'ידי קורבה – http://sucharcodzienny.com.pl/img/490/mistrz-marszu/

    הפגנת נגד – החופש לא ישן – http://www.mmwarszawa.pl/464852/2013/11/13/w-piatek-demonstracja-przeciwko-terrorowi?category=news
    הקשת בכיכר זבאוויצ'לה נשרפת – https://www.facebook.com/photo.php?fbid=274933109298028&set=a.225452560912750.1073741828.225114134279926&type=1&theater
    ויש עוד, חפשו באינטרנט ONR marsz niepodległości,

  2. פינגבאק: מסתבר שפתאום כולם נהיו מומחים ללאומנות פולנית | שפת אם – זכרונות חדשים מוורשה

  3. פינגבאק: פולין, דמוקטיה, מלכים וילדים; מה למלך מתיא יש להציע ביום העצמאות המאה של פולין | שפת אם – זכרונות חדשים מוורשה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s