מה עושים רגע לפני שהחורף מתחיל – למה מלחמות לא קורות בחורף, אבל הפוליטיקה מתחממת רגע לפני שהוא מתחיל

לפני כמה חודשים קראתי את תיאורו של ג'ון ריד את המהפיכה הבולשביקית בספר '10 הימים שזיעזעו את העולם'. תיאור אוהד של המהפיכה אך מפוכח במידה כדי להציג את האבסורדים ואת הדינמיקה ההזויה של ההתרחשויות בזמן אמת. מדהים כמה שעמום של שומר בארמון אחד בעיר אחת, אמנם גדולה, יכול להשפיע על מגמות אדירות בדברי ימי עולם (ש.ג. ברחבי העולם – ראו הוזהרתם). ריד הוא עיתונאי זר המתבוסס בבוץ של פטרבורג, בין המפעלים הגדולים השובתים מחוץ לעיר לבין מרתפיה העמוסים, בין חדרי מלון וקרונות רכבת עם מנהיגי המהפיכה לבין הארמונות בהם מתכנס הצבא המגן על שלטון משפחת רומאנוב, האצולה והפרלמנט. ההתבוססות שלו בבוץ מורגשת ממש, והעיר המתכנסת לעצמה עם בוא הקור של סוף הסתיו היא הרקע למהפיכה – בפנים מתחמם המרק ובחוץ רותח הלב. אי אפשר סתם לעמוד בחוץ בקור של סוף הסתיו, צריך לזוז – ולהזיז.

נזכרתי בספר ובתסיסה הפוליטית של סוף הסתיו שעולה ממנו השבוע, עת הפוליטיקה עולה מדרגה במדינות בעלות האקלים הצפוני. ארה"ב הייתה עסוקה בבחירות שלה, שתמיד מתרחשות בנובמבר (בין אם לנשיאות או לפרלמנטים), הפוליטיקה עולה מדרגה גם בפעילות הפרלמנטים באירופה, ומבחר אירועים היסטוריים מזכירים לנו את ההתחממות הפוליטית של צפון אירופה לקראת סוף הסתיו: חגיגות ה 25 שנה לנפילת חומת ברלין בלילה של ה 9 לנובמבר, שהתרחשו על ידי המון שיצא לרחוב, בדיוק כמו אירוע אחר באותה מדינה ובאותו תאריך 61 שנים לפני כן – ליל הבדולח. ה 11 בנובמבר הוא יום שביתת הנשק של מלחמת העולם הראשונה – מה שמציין מאבקים לאומיים רבים במרכז אירופה ומזרחה. יום העצמאות הפולני חוזר בדיוק לתאריך זה ומצויין ב 11 בנובמבר במצעדים שחלקם פטריוטיים חביבים וחלקם נושאים גוונים פשיסטיים נעימים פחות, כמו זה הראשי – פה – בוורשה. בשבוע הבא יתקיימו גם בחירות מקומיות ברחבי המדינה, והנושא מורגש: יום יום עם יציאתי מהמשרד מורגשת האווירה הפוליטית – השמיים כבר כהים וחשוכים מוקדם, ולאנשים הממהרים הביתה בסוף יום יש קצב אחר ואור אחר. בניין המכון להיסטוריה יהודית שוכן מאוד בסמוך לבנייני הממשל המקומיים של ורשה ואזור מזוביה, וכמעט מדי ערב עולות קריאות מהפגנה תורנית מול שערי ארמון השלטון המקומי. פעם עם דגלים אדומים, פעם עם לבנים, ופעם עם אבוקות. הקצב אותו קצב, מן הצד השני של הכביש הכל נראה אותו דבר, והטמפרטורה הקרירה של הערב הוורשאי מצריכה את ההתכנסות, ההתאספות והביחד הזה.

בקיץ כמעט ולא היו הפגנות – וניסיתי להבין האם זה באמת עניין עונתי. נזכרתי בחורף האחרון באוקראינה ואירועי המיידאן. הפגנות התמיכה גם פה בוורשה היו בקור מקפיא, ועדיין – כל זה קרה בחורף ונרגע עם בוא האביב. הפעם הקודמת בה אוקראינה סערה, במהפכה הכתומה של 2004, היה זה גם בדיוק באותה התקופה – בין נובמבר לינואר. גם אירועי האביב של פראג, בניגוד לשמם, התחילו הרחק מהאביב בקור של תחילת ינואר, וגם מהפיכת הקטיפה של צ'כוסלובקיה התרחשה בנובמבר. אפילו 'האביב של בייג'ינג קרה בנובמבר-ינואר. מה יש בסוף הסתיו שמביא לתסיסה הפוליטית בארצות הקור האלה?

אולי זה לא הרצון לחום קיבוצי, או הצורך הגופני להיות בתנועה בעודך בחוץ, שמוביל את הסתיו הזה. אולי זה פשוט צורך אנושי עתיק יומין – תעסוקה, או היפוכה – השיעמום. יודע את זה כל מי שבילה קיץ בירושלים: יש זמן מסוים שבו כל שנה יש מהומות ותסיסה פוליטית ברחוב החרדי – איפשהו באמצע הקיץ. דווקא די חם בחוץ, בוודאי למי שמוותרים על לבוש קצר שרוולים, ועדיין יש משהו בזמן הזה. או בחוסר היותו של 'זמן' במובנו כתקופת לימודים בישיבה. 'בין הזמנים' – שלושת השבועות היחידים בהם יש חופש לבני ישיבה בין ט' באב לבין תחילת אלול והחזרה לספסל הישיבה – בהם ישנן מאסות של בחורים צעירים ללא מעש, וישנם מנהיגים המעוניינים בשמירה מסוימת על 'ארגון', 'קהילה' ו'שליטה' על המעשים של המאסות הללו. עימות קטן על אש בגובה משתנה עוזר לוודא את אחדות הקהילה, מקרב פלגים שונים אל מול אויב משותף ובו-בזמן מוודא שבני הישיבות לא בטעות הולכים לרעות בשדות זרים – בבית מעניין מדי, וחשוב מדי.

אולי זה השעמום הזה של סוף עונת העמל: עד לפני מאה שנה הייתה זו התבואה שנאספה, ובמאה השנים האחרונות אלו הן עבודות התחזוקה הגדולות: נסללו הכבישים, נבנו כלי השיט הגדולים בחצרות המספנה, הונחו שלדי הבניינים ואפילו לגרוף את העלים סיימנו. בשנה שעברה תהיתי מה עושים כל אותם אנשים בתקופה שבין גירוך העלים לסילוק השלג – ואולי זו התשובה: הם הולכים לאסיפות פוליטיות. בין אם אלה אסיפות תמיכה במועמד הרפובליקאי לנשיאות באיזו עיר במערב התיכון האמריקאי באוקטובר 1904, או ישיבת הסובייט של פועלי המספנות בפטרוגרד 1917.בין אם אלה ההפגנות הגדולות של דצמבר 1970 בצפון פולין – שבעקבות דיכויין האלים התבסס הלך הרוח שצמח עם תנועת 'סולידריות' ובין אם אלה הצעירים הפרו מערביים של כיכר מיידאן בקייב לפני שנה. ואם זה המצב – האם כלכלת השירותים והחיים במשרד היא הסוף לכל תנועה מהפכנית?

הבחירות המקומיות, בוורשה לפחות, די משעממות. אפילו עיתונים המתנגדים לחנה גרונקייביץ' וואלץ ,נשיאת העיר, די משוכנעים שהיא תנצח, וששום דבר לא ישתנה. קו המטרו החדש שמבטיחים לנו שישנה את העיר אוטוטו נפתח כבר חודש, לפני סרטים בבית הקולנוע פרסומות מספרות על פרויקטי בנייה חדשים, או על צי האוטובוסים המתחדש (מוזר שלפני חצי שנה לא מצאה לנכון החברה לעשות קמפיין שכזה). מכוניות נוסעות כשמאחוריהן נגרר שלט פרסום גדול של מפלגה כזו או אחרת. עיתונים ארציים מביאים את סיפורי הבחירות הפיקנטיים ממקומות אחרים בפולין – ובהבנה החלקית שלי הכל נראה די משעמם – תחרות על מיקום שלט הפרסומת על אותו עמוד חשמל, או על הויטרינה של מסעדת הפירוגי האגדית של מרכז קטוביץ.

ראשת העיר מתפרסמת על מסכי האוטובוסים בעיר

אם לוקחים צעד אחורה נראית כל ההמולה הזו של סוף הסתיו כבעלת אפס השפעה על העולם. מדי פעם מגיעה פסקה כזו גם בספרו של ריד על סתיו 1917 בפטרוגרד – שלווה של תיאור הטבע העירוני מזכירה משפט שהיה לסיסמה של הסטודנטים הפריזאים במאי 68: 'מתחת לאבני המדרכה נמצא החול'. העלים ממשיכים ליפול ולהתמוסס בגשם הקל, הברווזים ממשיכים לעזוב את האגמון הקר לטובת פיסות מחוממות של אדמה, וחלונות הטראם ממשיכים לעבות את הבל פיות הנוסעים. מתישהו בסוף ייפתח המטרו, בינתיים נפתחו לביקור רק כמה תחנות מדגמיות ומעוצבות בקפידה כדי לתת איזושהי 'תמונת ניצחון' – לתת מוחשות לשינוי, לסמן בתמונה אחת שינוי שמרגע שיתרחש יהיה קשה לזכור מה היה לפניו. תחנת נובי שוויאט – עולם חדש, תוציא את המוני הוורשאים אל הדרך המלכותית הנמתחת דרומה מן העיר העתיקה וטירתה. המטרו נוסע עמוק בשלב הזה, ומיד יורד עמוק אך יותר – למטה אל גדת הנהר ומתחתיו אל הגדה השנייה. המדרגות הנעות ארוכות במיוחד בתחנת נובי שוויאט – והפיר היורד אל הרציף מואר בתבנית דומינו, או מערכות כוכבים מסודרות בצורה גיאומטרית מדי.

הפיר בואך תחנת נובי שוויאט – מקור TVN http://tvnwarszawa.tvn24.pl/informacje,news,zajrzyj-do-ii-linii-metra,148868.html

בינתיים אין עוד פרסומות על דפנות הפיר הארוך. נהגי המטרו והסדרנים זכו במדים חדשים, אפורים, לצורך מתיחת הפנים. אולי זה יסית את תשומת הלב של ההמון בסוף הסתיו הזה. כשקוראים חדשות מישראל, רק בריקדות חסרות לנו.

ובינתיים

סבא שלי היה סוציאליסט טוב, שעוד לפני המלחמה ישב בכלא על פעילות פוליטית מן החלק השמאלי של המפה. אוהד ספורט גדול הוא לא היה, אבל איכשהו תמיד נקרו בפניו אוהדי מכבי או ביתר הוליגנים – לא עם ח' ישראלית טיפוסית, אלא עם ה' פולנית שורקת – ה'וליגנים. לא שהייתה לו חיבה גדולה לאוהדי הפועל או לקבוצות עצמן, ואחרי עלילות הדרבי התל אביבי האחרון נדמה לי שגם הוא היה משתמש בכינוי עבורם, אבל מכבי תמיד הייתה האחרים. 'מכבי ורשה' שמשמשת כמועדון ספורט יהודי משעשע, ודרך לחברים להיפגש, להתאמן, ולהרגיש חלק ממשהו משמעותי וארוך-טווח. לי זו דרך טובה למצוא מקום להזיז בו את הגוף לקראת הגעת החורף, ולמרות שאני לא ממש מהחבר'ה – להתקבל בצורה נעימה יחסית. איך שלא תראו את זה, אני מתנצל בפני סבא. השבוע הפכתי לחוליגן.

פוסט זה פורסם בקטגוריה Culture, History, Polish Jewish Life, Warsaw, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על מה עושים רגע לפני שהחורף מתחיל – למה מלחמות לא קורות בחורף, אבל הפוליטיקה מתחממת רגע לפני שהוא מתחיל

  1. פינגבאק: מסתבר שפתאום כולם נהיו מומחים ללאומנות פולנית | שפת אם – זכרונות חדשים מוורשה

  2. פינגבאק: פולין, דמוקטיה, מלכים וילדים; מה למלך מתיא יש להציע ביום העצמאות המאה של פולין | שפת אם – זכרונות חדשים מוורשה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s