יום החוקה פוגש את יום השואה,‏ או הצטרפות שני תאריכים בלוח השנה הפולני-ישראלי מלמדים משהו על השאיפה להגבלת הכוח מול השאיפה ‏להגדלת הכוח

לפני כשנתיים הדרכתי משפחה ישראלית בפולין, שהשמיעה לי את קלטות הראיונות שערכו הנכדים עם הסבא ‏והסבתא יוצאי פולין, ובהם שאלו אותם על חייהם ועל המשפחה. הסבתא ניסתה אז להסביר לנכדתה היכן ‏התרחש אירוע מסויים ונקבה בשמו של הרחוב, אותו לא הצליחו הנכדים להבין ולבטא. רחוב כזה יש בכל ‏אחת מעיירותיה של פולין וכל פולני ידע מידע למה הכוונה – צ'צ'גו מאיה – ‏Trzyciego Maja‏ – השלישי במאי, ‏הוא התאריך היום. זהו היום בו בשנת 1791 נחתמה ואושרה החוקה הפולנית, ובמסגרתו נחגג היום בפולין יום ‏החוקה – ‏święto konstytucji‏.‏

החוקה הפולנית היא השנייה מסוגה שנחתמה בעולם: 3 שנים לאחר זו האמריקאית של 1788, וארבעה ‏חודשים לפני זו הצרפתית של ספטמבר 1791‏‎;‎היא ניסתה להביא סדר פוליטי במדינה שאויביה מבחוץ כבר ‏כרסמו בה בשתי חלוקות, ועמדו לחסלה כליל. כדי לאגד את האומה, או את מה שנשאר ממנה, ויתרו המלך ‏סטניסלב אוגוסט וחלקים מהאצולה על כוח פוליטי לטובת הסיים – הפרלמנט הפולני – 171 מושבים חדשים ‏נפתחו בסיים ואיזנו את הפוליטיקה הייצוגית במה שמכונה האיחוד הפולני-ליטאי, ועיגנו סוג מסויים של זכויות ‏שנקראות בימינו זכויות אדם ואזרח. החוקה נכתבה בין היתר על ידי הפילוסוף הצרפתי ז'ן ז'ק רוסו ובהשפעת ‏תורת הפרדת הרשויות של מונטסקייה. החוקה, אם כן – הייתה מה שחוקה אמורה להיות: אמנה חברתית ‏המסדירה את חוקי המשחק הפוליטי, ומייצרת פשרה בין השלטון לבין הנתינים – הגבלת הכוח וחלוקת הכוח ‏תמורת קבלת הכוח.‏

האירוע הוא משמעותי בהיסטוריה של פולין, ואולי הפך למיתי בגלל הרומנטיות שבו – 4 שנים אחרי חתימת ‏החוקה חדלה פולין מלהתקיים, החלוקה השלישית והאחרונה ביטלה את פולין כמדינה והשאירה חלקים ממנה ‏תחת שלטון פרוסי, אוסטרי ורוסי, מצב שימשיך להתקיים עד 1918 אז תוקם פולין מחדש. החוקה היא הבטחה ‏שלא התגשמה, ולא נוסתה באמת כפרוגרמה פוליטית. זיכרון החוקה נותר חזק בתנועה הלאומית הפולנית כל ‏תקופת החלוקות – ואירוע קבלת החוקה על ידי הסיים הונצח 100 שנים אחרי התרחשותו על ידי יאן מאטייקו, ‏‏"הצייר הלאומי" – בציור שמוצג היום במקום בו התקבלה החוקה – הטירה המלכותית בעיר העתיקה בוורשה.‏

800px-konstytucja_3_maja

יאן מאטייקו – חוקת השלישי במאי. תמונה של הציור מתוך ויקיפדיה

חג החוקה של השלישי למאי מצויין בשמחה ובגאווה גם על ידי הכוחות הליברליים והפרוגרסיביים בפולין היום. ‏מכריי, שרובם נמנים על חוגים כאלה, מרגישים פעמים רבות לא בנוח עם האופי הלאומני שקיבל יום העצמאות ‏של ה 11 בנובמבר, עם השמרנות הדתית של החגים הגדולים בפסחא ובחג המולד, ומצרים על השימוש ‏ההיסטורי הצר שעושה הימין השמרני בפולין ביום ציון מרד ורשה. את חג החוקה הם אוהבים, ולא מהססים ‏לעשות בו שימוש פוליטי המתאים לתפיסת עולמם.‏

ציון השלישי במאי כיום חג לאומי החל עם עצמאותה המחודשת של פולין אחרי מלחמת העולם הראשונה. אך ‏כראוי לחג שמעלה על נס פרוגרמה של פשרה פוליטית, של מתינות ושל חלוקת כוח – בוטל בשנות החמישים ‏על ידי השלטון הקומוניסטי בפולין. רק ב 1990 לאחר החלפת שלטון מלאה וכתיבת חוקה חדשה חזר החג ‏להיות מצויין מחדש. בפולין של היום הוא מועלה על נס על ידי הצדדים הפרוגרסיביים במפה הפוליטית, כלומר ‏על ידי האופוזיציה מהמרכז ושמאלה. הסכמה פוליטית והגבלת כוח מועלות על נס במדינה בה מפלגת השלטון ‏מנסה לשנות את כללי המשחק, מגלה חוסר אמון במערכת השיפוט כולל בבית המשפט העליון לענייני חוקה, ‏ובה קולות משמעותיים מביעים מיאוס מהצורך בהגבלת כוחם. תופעות שבעגה הפוליטית הישראלית ניתן ‏לקרוא להן – "משילות".‏
כחג אזרחי (בין חגים דתיים רבים) – יהודים תמיד חיבבו את השלישי במאי. החוקה אמנם הבטיחה את ‏עליונות הכנסייה הקתולית במדינה אך הבטיחה חירות דתית, ונתפסה על ידי היהודים בפולין כמגינה על ‏זכויותיהם ומבטיחה את מקומם במשחק הפוליטי בפולין. בכלל – יהודים בפולין, לפחות עד 1930, זיהו עצמם ‏במידה רבה עם הלאומיות הפולנית – וראו בתנועה הלאומית הפולנית אמצעי לשחרור פוליטי – בוודאי אל מול ‏משטר מגביל כמו הצארות הרוסית. בתמונה למטה צועדת הרבנות הראשית של וורשה במצעד השלישי במאי ‏ב 1916, שנערך תחת כיבוש גרמני בימי מלחה"ע ה 1, כמחאה נגד הדיכוי הרוסי של הפולנים שנמשך 120 ‏שנה.‏

שאלה זו – של הגברת יכולת המשילות, אל מול הגבלתה בחוקות, אמנות חברתיות וזכויות אדם ואזרח – או ‏במילים אחרות הגבלת כוח אל מול הגדלת כוח – הוא נושא שחוזר בהגות יהודית לאורך הדורות. החל מקבלת ‏החוקה הראשונה לבני ישראל כעם – זו הניתנה בסיני (מתוך ההגבלה האולטימטיבית בביטוי "נעשה ‏ונשמע") – ועד לביטוייה הפילוסופי האחרון בספרו של מיכה גודמן מן השנה שעברה – "הנאום האחרון של ‏משה". הניתוח שגודמן מציע לחומש דברים נושא כפילות מעניינת: גודמן מתאר את ספר דברים כתורה ‏הפילוסופית שמשה מבקש להנחיל לבני ישראל עם לכתו ועם כניסתם אל הארץ, מיד אחרי השעבוד במצרים, ‏היציאה מהשעבוד וההליכה במדבר. בהבטחה יש שני צדדים: האחד הוא ההבטחה שתמו ימי העבדות וכי יותר ‏לא יהיה העם נטול כוח פוליטי וצבאי. הצד השני הוא הזהרה מן הכוח הזה בדיוק – ונבואה שאם לא יוגבל הכוח ‏הזה – גורלם של בני ישראל יהיה כגורל המצרים. את הפן הזה גודמן טוען שמשה רבנו מנסה לקדם בעזרת ‏מה שהוא קורא לו "חינוך מגונן": (פרק בשם הזה מתחיל בעמ' 116), וכך מתאר גודמן את אחד המאפיינים של ‏החינוך הזה – "העיצוב הסלקטיבי של הזיכרון":‏

‏"כל אומה מספרת לעצמה סיפורים על העבר שלה, ובאמצעות הסיפורים המכוננים האלה מעצבת את אופייה ‏הלאומי ובונה את זהותה. אבל לא כל אומה משתמשת בסיפורים כתרופה לאיזון המצב הרגשי שלה. זהו ‏החידוש וזוהי הבשורה של שיטת עיצוב הזיכרון בנאומו של משה. לספר סיפורים זאת אמנות. והמרכיב החשוב ‏ביותר של האמנות הזאת הוא העיתוי. סודו של המספר הוא סוד העיתוי הנכון. את סיפורי העבדות יש להזכיר ‏כשחווים אדנות, את סיפורי התלות במדבר יש לספר כשחווים הצלחה, את נסי המלחמה יש לספר לעם מבוהל, ‏ואת סיפורי החטא יש לספר ברגעים מביכים של צדקנות. הסיפור הנכון בעיתוי הנכון מייסד את האיזון הלאומי ‏הנכון." (ע' 135)‏

וכאן, באחרי צהרים של יום החוקה הפולני – נכנס לו יום הזיכרון לשואה ולגבורה בלוח השנה הישראלי.‏
השאלה שעולה אצלי מהמקום הזה קשורה לדרך בה אנו מספרים את השואה ועל השואה לעצמנו – בני ישראל, ‏העם היהודי, בני עמם של קורבנות השואה. השואה מסופרת כיום כסיפור של היעדר כוח – שהפיתרון אליו הוא ‏הגדלת הכוח. 'אילו הייתה קיימת מדינת ישראל' – אומרת הקלישאה – 'לא הייתה מתקיימת השואה'. זו אמירה ‏שקשה להפריך – והיא יכולה להתייחס למספר אפשרויות – האחת היא פתיחת שערי מדינה להגירה יהודית, ‏והשנייה היא לעוצמתה הצבאית של מדינת ישראל שהייתה אמורה להיות מופנית כנגד המעצמה הבינלאומית ‏שחוללה את השואה – הרייך הגרמני בראשות המפלגה הנאצית. מסופרים סיפורי המרד החמוש, כמו גם ‏המרד השפוף או ההתנגדות לכל צורותיה. דרך זו של העצמה נדמית כפיתרון לעובדה ההיסטורית שהיא ‏השואה – או כפי שמנסחים זאת מחנכים – 'לקחי השואה'.‏

אם ניקח את ניתוחו של גודמן לפרוגרמה הפוליטית שמציעה משה רבנו לעם ישראל – כי אז את הדרישה ‏לעוצמה, את סיפורי ההתקוממות והגבורה – יש לספר לעם נטול כוח, מפורד ומפחד. בשעה שבעיתות של כוח ‏וחירות יש לזכור את הצדדים המרסנים של הכוח. ולסיפור השואה כמובן יש צד גם כזה: המדינה הנאצית ‏הסירה מחסומים על כוחה באופן עקבי מאז עלייתה לשלטון. מבני ומוסדות הכוח נוצרו לפי גחמות וצרכים ‏רגעיים ולא לפי כללי משחק מסודרים, זכויות שנתפסו כזכויות יסוד – כמו הזכות לקניין, חירות ולבסוף לחיים ‏הופרו ונשללו, ובסופו של דבר – הקמתם של מחנות ההשמדה התאפשרה על אדמת פולין בדיוק מאחר ופולין ‏הייתה מדינה כבושה, ללא מערכת הגבלות על כוח וללא איזונים ובקרות על מערכות השלטון הצבאי.‏

זו כמובן שאלה של השקפת עולם: מה נחוץ לנו עכשיו – הגבלת כוח או הגדלת כוח? מי שחשים חסרי ביטחון, ‏מאויימים, על סיפה של השמדה – צריכים את הגדלת הכוח, או לפחות את הסיפורים עליו, האדרתו והרצון ‏להגדילו. אלו שחשים בטוחים מספיק יטענו כי הגבלת הכוח היא כרגע צורך השעה – וכי הדרישות לפחות ‏פיקוח, ליד חופשית, לאי פרסום ביקורות או חוסר צורך בהן – הן סכנות גדולות בקרב על הישרדות האומה – ‏ונפש האומה.‏

1669203-18

לעולם לא עוד – אבל לא עוד מה

 

זיכרונה של החוקה הפולנית הועלה על נס משך שנים תחת כיבושים זרים, שלטון פולני קומוניסטי ניסה ‏להעלים אותו מסיבות אחרות אך דומות: הגבלת הכוח אינה נתפסת כערך עבור מי שהמדינה בהנהגת ‏מפלגתם מייצגת נאמנה את רצון העם והפועלים, עבור מי שתכנון כלכלה מרכזי הוא הפתרון לבעיות השוק. ‏היום שוב עומדים בפולין אנשים המבקשים להקטין את זיכרון החוקה או את הצורך בה: הם מאויימים מפליטים ‏‏(שכלל לא מגיעים לפולין), מעזיבת המוסר הנוצרי, ממערביות מנוונת, מהשפעה זרה על הנעשה באומה.‏
איזה סיפור תספרו אתם ביום השואה הזה? איזו חוקה אתם מקבלים עליכם?‏

פוסט זה פורסם בקטגוריה Culture, polish history, polish jewish history, Polish Jewish Life, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s