רשות הרבים – תעודות חוגגות יום הולדת 100‏

חוק הארכיונים והמידע בפולין קובע שכל מסמך ממשלתי של רישום 'מאורע חיים' – לידה, נישואין או פטירה, ‏הינו חסוי מטעמי פרטיות למשך 100 השנים הראשונות מאז הוצאתו. רק בני משפחה מדרגה ראשונה רשאים ‏לעיין במסמך כזה או לבקש הוצאת העתק רשמי שלו ממשרדי הרישום הנמצאים בכל עיר ועיירה בפולין. פונים ‏רבים למחלקה שלנו במכון להיסטוריה יהודית בוורשה מבקשים שנמציא עבורם מסמכים כאלה, המקבילים ‏לרישום הרשמי של משרד הפנים הישראלי. אנחנו מנסים להסביר בסבלנות כי מסמכים אלה אינם ברשותנו, וכי ‏איננו יכולים או רשאים לבקש מסמכים כאלה מן הרשות שאכן מחזיקה בהם. רק המשפחה הקרובה (לעתים ‏בצירוף אסמכתאות רשמיות בפולנית) רשאית לכך. יש לעשות זאת בעצמך, או לחכות שיעברו 100 שנה מאז ‏הרישום. אחרי 100 שנה פוקעת חזקת הפרטיות. הפרטי הופך פומבי.‏

ב 30 במאי 2016 ימלאו 100 שנים ללידה שהתרחשה בוורשה, לבני הזוג יעקב וחנה קלנברג נולד בנם שמעון. ‏אח צעיר לצ'רנה, עתיד להיות אח גדול לאדז'יה. סבא שלי. 100 שנה עברו מאז לידתו. יום לידתו מופקע בזה ‏מפרטיותו, וכל יום שעובר ייקח עוד יום מחייו ויעביר אותו מהמרחב הפרטי – האישי והמשפחתי – אל המרחב ‏הציבורי, הפומבי.‏

Kalenberg Szymon Akt Urodzenia

רישום הלידה של שמעון קלנברג – נולד 30 במאי 1916. רישום שהוצא אחרי המלחמה, המקור אינו קיים

ה 30 במאי 1916 היה יום שלישי, העיתונים ליום זה מספרים כי השמש זרחה בשעה שלוש וארבעים בבוקר ‏ושקעה בשעה 7 בערב (לפני כניסת שעון הקיץ לעולמנו).‏‎ ‎העיתונים היומיים – שרבים מהם הוצאו במהדורת ‏ערב, לא נהגו לספר על מזג האוויר – וכך ניתן להניח כי היה זה דומה לימים אלו בוורשה. הימים חמים – מעל ‏עשרים מעלות צלזיוס, ובערבים לעיתים גשם חזק מנקה את הרחובות. עצי הערמון מעט אחרי שיא פריחתם, ‏סביונים ופרחים אחרים זורים לרוח את זרעיהם בתקווה לשידוך מוצלח. החורף שעבר לא היה חזק במיוחד – ‏די כמו השנה – והאביב כבר קנה שבת ברחובותינו (דווקא החורף הבא עתיד להיות קר, וקשה לאירופה שתחת ‏המלחמה – אולי גם קשה למשפחת הרך הנולד).‏

במאי 1916 מלחמת העולם (הראשונה) כבר קרובה לסגור שנה שנייה, וורשה שלנו שכנה לבטח באזור הכיבוש ‏הגרמני למשך רוב המלחמה, למן ה 4 באוגוסט 1915 ועד לסופה בנובמבר 1918. בתוך השקט היחסי הזה דנו ‏עיתוני העיר בתנועת הכוחות הבולגריים, בכשלונות החזית האיטלקית, במעמדה של טורקיה במלחמה (בעוד ‏בטורקיה מתחילה בעת הזו השמדת העם הארמני), בהפצצות על נהר המאאס ובניסיונות החוזרים של רוסייה ‏להשיב לעצמה שטחים שנלקחו ממנה בחזית המזרח.‏

עיתוני ורשה מספרים כל אחד את עולמו שלו ואת ד' אמותיו: ביידיש- ה'היינט' ראשית מבקש מקוראיו לחדש ‏את המינוי לחודש יוני ומתחת לזה מספר כי ממשלתו של וילסון בארה"ב מתנגדת לפציפיזם ובוחרת להגדיל ‏את סדר הכוח הצבאי האמריקאי, 'דער מאמענט" – העיתון בעל הגוון הפולקיסטי (כלומר בעד אוטונומיה ‏תרבותית ביידיש ליהודי פולין ורוסיה) – זה שרוחו הייתה כנראה הקרובה ביותר לרוח המשפחה (לתיכון ברוח ‏זו ילך סבי)- מספר על כניסת כוחות בולגריים לתוך יוון. בעוד חברם העברי 'הצפירה' עסוק במכירת כרטיסים ‏לנשף אבל גדול לזכרו של שלום עליכם, שנפטר שבועיים קודם לכן בניו-יורק, שתערוך אגודת הסופרים ‏והעיתונאים היהודיים עוד באותו הערב. הנשף ייערך בתיאטרון של קמינסקי – רחוב אובוז'נה 1 (או כפי שכתוב ‏שם אובושזנה) – במיקום היוקרתי שמתחת לקמפוס אוניברסיטת ורשה, בואך שכונת פובישלה. העיתון הפולני ‏הנפוץ 'קורייר ורשווסקי' מפרסם בעמוד הראשון שלו את מצבה הכספי של האגודה לבטיחות באש, שנדמית ‏כמכבי האש של התקופה. והמצב נדמה מעודד – רק 110 מיליון רובל הוצאות לעומת הכנסות של 160 מיליון.‏

המשפחה אליה נולד סבי הייתה משפחת סוחרים. שפת היומיום בבית הייתה פולנית. קשה לדעת בדיוק היכן ‏גרה המשפחה כשנולד סבי. ‏רישומים מאוחרים יותר, משנות השלושים והארבעים מציינים את כתובת ‏המשפחה ברחוב פאוויה מספר 30, דירה 3. בספרי הכתובות של ‏וורשה מופיעה החנות של האב ברחוב גיינשה ‏מספר 6, ובשנת 1908 ישנו סוחר בשם י. קלנברג שכתובתו רשומה ברחוב גיינשה 27. האם זו ‏דירת המשפחה ‏לפני שהתרחבה? האם כבר עברו אז לדירה ברחוב פאוויה? כך או אחרת זה מעבר של כ 100 מטר דרומה ‏באותה שכונה, לרחוב ‏מעט יותר שקט.‏‎ ‎הלידה כנראה התרחשה בבית, כשאחותו הגדולה בת השנתיים נמצאת ‏איתם, ואולי משפחה שגרה קרוב באה לתמוך. קשה ‏להאמין שלידה למשפחה כזו התרחשה בבית חולים. פתיחתה של ‏מערכת הבריאות לציבור הרחב תיעשה בצורה משמעותית יותר רק עוד כמה ‏שנים.‏

גם העיתונים תומכים בגרסה של לידת הבית: מודעות העמוד האחרון של ה'קורייר ורשוובסקי' מלאות ‏במודעות על מיילדות – אקושרקי (‏Akuszerki‏) בפולנית. שמונה מודעות מספרות על עלמות המציעות ‏שירותיהן, ומבטיחות דיסקרטיות, כוח פיזי ורגישות. חלקן מתהדרות בדיפלומה מהאוניברסיטה המקומית, ‏חלקן מציינות כי הן "מהשורה הראשונה" וחלקן מציינות את שם המשפחה – אם כי שמן הולך לפניהן, ואם כדי ‏להבטיח שהלקוחה תקבל מיילדת מן הזן המועדף עליה. עוזרות בית – רק 6 מודעות. בכלל העיתון הפולני די ‏מדחיק את המלחמה – רק לעמוד השישי נדחסים הדיווחים על הנעשה בחזיתות השונות (רוסיה – גרמניה: ‏ללא שינוי), בעוד בעמוד החמישי מדווחים כי הערב תעלה בפעם האחרונה אאידה באופרה הלאומית. ‏בתפקיד הראשי הגב' קפטלובנה. ממחר תעלה האופרה "הלקה" בכיכוב הגב' לויצקה. התיאטרון הפולני ‏בוורשה מעלה כמות גדולה של קומדיות, ורובן מקוריות. אני באופן אישי הייתי ממליץ לנסות את הקומדי ‏‏"החברים מאמריקה" או ללכת לתיאטרון הקיץ בגן הסאסקי ‎ ‎כדי לצפות בקומדיה "מדליית השלישי במאי" של ‏קוזלובסקי. בילוי ערב באוויר הפתוח נשמע מתכון מוצלח לימים אלה.‏

download (5)

משפחת קלנברג כנראה לא התפנתה לצפות לא בתיאטרון הקיץ הפולני, לא בנשף האבל לזכרו של שלום-‏עליכם, לא בחזנות של גרשון סירוטה (סיראטא כפי שכתוב ביידיש) בבית הכנסת נוז'יק לכבוד ר"ח סיוון ולא ‏במחזה סלמבו בתיאטרון אפולו המפורסם בעיתוני היידיש. אפשר להניח שיעקב איצק – אבי המשפחה, קרא ‏כמה מהדיווחים הפוליטיים החששניים בעיתונות היידיש – על הניסיונות של רוסיה לשוב ולהשפיע בפולין, על ‏מצבם של היהודים בין הפטיש לסדן של הכוחות הלוחמים, על הפציפיזם הכושל ועל הזדמנות כלכלית שמביאה ‏המלחמה. ההבדלים בין העיתונות היהודית לפולנית ניכרים: העיתונות היהודית עסוקה מאוד במלחמה ‏ובנעשה בעולם, ומעט חדשות מקומיות יש בה. רק 'היינט' מפרסם בקצרה על שינויים בחברת הטראמוואי ‏המקומי, ומדורו הפופולרי "וואס הערט זיך אין ווארשע" אינו רואה אור. ב'דער מאמענט' מתמצות הידיעות ‏המקומיות בידיעה קצרה על מותו של האדמיניסטראטור מרחוב פטאשה (הוא רחוב הציפורים של אורי אורלב) ‏אפרים רויזען. מתי מעט. בעוד ב'קורייר' המלחמה נעלמת והחדשות המקומיות ממלאות את כל העמודים ‏הראשונים. ואולי אפשר ללמוד יותר על הנעשה בעירנו לא מן הכתיבה המערכתית – אלא מזו שבשוליה: ‏מודעות האבל, מודעות המכירה, פרסומות לבעלי מקצוע ואירועים. כל אחד וגישתו.‏

אם כן – כשלון די חרוץ נכשלתי בניסיון לדמיין את יום השלושים במאי 1916. היום הראשון בחייו של סבא ‏שמופקע מחיק המשפחה והופך לחלק מן ההיסטוריה. מן הפרטי אל הציבורי, מן רשות היחיד אל רשות ‏הרבים.‏

אם אגיע בקרוב לאחד מארכיוני וורשה ואבקש תעודת לידה של שמעון קלנברג משנת 1916, יסבירו לי בנימוס שרישומים מאזור זה של העיר משנה זו אינם בנמצא. יציעו לי אולי לחפש במקומות אחרים, או רישומים אחרים. מה שלא יעשו זה לבקש ממני להוכיח את קרבת המשפחה בינינו. הוא כבר לא יהיה שייך למשפחתו. לא לבד. תעודותיו, או אובדן תעודותיו אינן רק שלי – הן בין מאות אלפי מסמכים ומיליוני תעודות. בלי "שלי" ו"שלך", רק "שלנו". יום אחרי יום נוותר על אחיזה. את סבא שלי – הסוציאליסט – זה בוודאי יישמח. אני אחשוב על האקט הזה לא במובן השייכות הקולקטיבית, אלא אולי בניסיון להתחמק מן השייכות האינטימית הקשה מכולן – הבדידות.

IMG_20160529_112737

"בדידות הילדות" יאנוש קורצ'אק, מתוך כתבים כרך ג' בתרגום מפולנית של יורם ברונובסקי

IMG_20160529_112749

 

בחוסר מילותיי פניתי לוורשאי יהודי אחר, שגר עוד מעט דרומה משם – שיקל עליי לחצות את הנהר הבלתי עביר. יאנוש קורצ'אק מנסה גם הוא לתאר את הגדה השנייה ממנה נלקחנו לבלי שוב, אל כמובן בדרכו שלו. מזל טוב סבא, ברוך הבא לרשות הרבים. תקל עליך בזאת בדידותך.

פוסט זה פורסם בקטגוריה Culture, History, Pawia St., polish history, polish jewish history, Polish Jewish Life, Warsaw, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s