עידן חדש – חיים וכתיבה, אחריות ואמת

‏1.‏
עידן חדש.‏
ביום שישי הושבע בבירת ארה"ב נשיא חדש. מאז בחירתו מדברים כולם – העיתונים היומיים, תוכניות האירוח, ‏כמו גם במות אינטלקטואליות יותר בשבועונים וירחונים – על העידן החדש שהוא מייצג. פוסט-אמת קראו לו, ‏כזה שבו לעובדות אין משמעות: לא עבור הדובר ולא עבור המאזינים. השאלה היא רק האם הדובר פורט על ‏מיתרי הרגש הנכונים ומצליח להתחבר לקהל המאזינים שלו.‏
הנשיא האמריקאי מרשה לעצמו לפזר נתונים ללא הוכחות, לעגל סטטיסטיקות, להכליל. בבריטניה מונה שר ‏חוץ שהכחיש אמירות מביכות שלו שהוקלטו ופורסמו – כאילו עצם הכחשתו יוצר מציאות חדשה, בישראל ‏פוליטיקאים יוצאים בהצהרות ללא כיסוי כי הן נוחות לעמדתם הפוליטית. ממילא אחר כך שיתברר שהיו שגויות ‏אף אחד לא יזכור, או לא יבוא חשבון. לפחות לא אף אחד שחשוב להם.‏
גם בפולין רמתה של הפוליטיקה בימים אלה אינה אור לגויים: התעלמות הממשלה מהחלטות בית המשפט לחוקה, הצבעה על התקציב לשנת 2017 בוצעה באופן שעובר על כמה וכמה סעיפים של תקינות, כי הועברה ‏בחשאי לחדר משני בפרלמנט כדי לתחמן את האופוזיציה, העברות כספים למוסדות דתיים נעשות מתחת ‏לשולחן ונחשפות על ידי עיתונאים או אופוזיציונרים.‏

אך מעבר ל"חוסר המחויבות לאמת" כמו שניתן להבין מן השם שנתנו מי שנתנו לתקופתנו הזו, נדמה לי ‏שהנושא המהותי יותר – שמזקק טוב יותר את רוח התקופה – הוא חוסר האחריות. לא חוסר אחריות כמו של ‏מי שחוצה את הכביש בלי להסתכל מראש, או של מי שנוהג בשכרות – אלא חוסר משמעות של המושג הזה – ‏אחריות. חוסר היכולת, חוסר הרצון לקבל אחריות ולקחת אחריות. אחריות במובן של אחריות לתוצאות, ‏אחריות במובן של קשר בין מעשים- אנשים- תוצאות. אחריות כמו כזו שמקבלים כשקונים רכב – אם משהו לא ‏בסדר קורה בתקופת האחריות – ההנחה היא שהמשתמש היה בסדר ושהיצרן חייב לו – אחראי כלפיו. הוא ‏נושא בעלות התיקון או ההחלפה. באנגלית או בפולנית מדובר בשתי מילים שונות (‏responsibility – ‎guarantee, odpowiedzialność– gwarancja‏), העברית קשרה ביניהן יפה, לאמור שמעשה אחראי באמת, כזה ‏שמוכן לשאת בכל תוצאה של מעשיך או מה שידיך הפיקו – הוא תעודת אחריות.‏

ואחריות כזו קשה למצוא היום סביבנו: בימין הקשה בישראל מבקשים "להתחיל לדבר על סיפוח" – ולא פשוט ‏פועלים באופן בהיר וגלוי לסיפוח, הונגריה מאיימת כבר שנים בניתוק הקשר עם האיחוד האירופי, רוסיה ‏משחקת אותה חזקה כנגד מיליציות ספוראדיות שלא מהוות אפילו חלקיק יריב עבור צבא מסודר ומתוקצב ‏שכזה, ובריטניה עוד מותחת את החתימה על המסמכים שיתחילו את שעון החול של השנתיים לעזיבת ‏האיחוד. סקרי דעת קהל בבריטניה מראים כי הציבור היה מעוניין לעזוב את האיחוד האירופי – אך לא מעוניין ‏לשאת בתוצאות – כלומר שהוא מצפה שלא יצטרך ויזה כדי להיכנס למדינות האיחוד, שלא יצטרך בירוקרטיה ‏מיוחדת כדי לקנות נכסים באיחוד, שהוא מצפה שהסחר עם האיחוד עדיין יהיה פטור ממסים ומכסים. מם ‏אינטרנטי לאחרונה הציג את זה כמו לקוח שמבקש להתנתק מחברת האינטרנט: להפסיק לשלם אבל שישאירו ‏לו את הויי-פיי.‏

אבל אם אי היכולת לקחת אחריות, ולשאת בתוצאות לפעולות השלטון יכולה לעודד את מתנגדי הזרם ‏הפוליטי המדובר – מתוך הבנה שהוא נושא הרבה אויר חם אך מעט משקל אמיתי, הרי שבאופן פעולתו ‏ושמירת כוחו של הזרם יש סיבה ממשית לדאגה.‏
ציניקנים יאמרו כי מדובר בקונספירציות להישאר בשלטון: לקדם אג'נדה פופוליסטית ואז להימנע מקידומה כדי ‏להשאיר תמיד מקום להאשים איזה שעיר לעזאזל: יהיו אלה המקסיקנים, קרן המטבע הבינלאומית, גרמניה, ‏המוסלמים, וכמעט תמיד – התקשורת. הציניקנים יאמרו שזו מדיניות מכוונת של הפרד ומשול שנועדה למסך ‏את הפעילות האמיתית מאחורי הקלעים של חלוקת ההון והרכוש בצורה שמתאימה לבעלי הכוח. אני, שאיני ‏ציניקן בהשקפותיי – חושב שאלו שנוהגים כך בעמדות הכוח אכן באופן עמוק משוכנעים בצדקת דרכם ‏המשתנה. הם משוכנעים שהתעלמות מהבטחות ועמדות בעבר היא חישוב נתיב מחדש בעולם דינמי, הם ‏באמת לא זוכרים מה הבטיחו או מה אמרו ולכן לא מפריע להם לעדכן את הדברים הללו והם באמת משוכנעים ‏שפועלים כוחות כבירים כנגדם. החלק האחרון הוא בודאי נכון – לכל פוליטיקאי יש יריבים, ובכל דמוקרטיה יש ‏השקפות שונות, ובמשטר ליברלי מותר להפעיל כוחות פוליטיים/תקשורתיים/כלכליים כנגד אנשים אחרים, ‏במסגרת החוק כמובן.‏

‏2.‏
הצורך לשמור על קהל מצביעים – מעל הכל – יוצר את פוליטיקת ההפרדה. אם לא אפעל ואפנה אצבע מאשימה ‏אל עבר 'ההם' – כי אז 'אנחנו' נשאר מאוחדים מאחוריי. יש דברים טובים רבים לומר על ביקורו של נשיא פולין ‏בישראל בשבוע שעבר, על הביקורת הקשה שהוא מקבל מהימין הפולני, על כמה אמירות חשובות ואמיצות, ‏אבל ההיגיון הבסיסי של הפוליטיקה הזו הודגם גם בביקור הזה: כשהנשיא דודה אמר ש"מי שהרג יהודים ‏הוציא עצמו מהאומה הפולנית" – למה הוא התכוון? שנשללה אזרחותו? שילדיו לא הלכו לבתי ספר פולנים? ‏שהוא ישב בכלא? שבני קהילתו הוקיעו אותו עד שכילה את ימיו בנדודים בערבות פודלאסיה? זו הרי אמירה ‏מטופשת – ראשית מכיוון שגבולותיה של אומה לא נקבעים לפי מעשים אלא לפי שפה, תרבות חינוך וכיוב', וגם ‏כי מן הבחינה המעשית מדובר בשטות גמורה. גם מכיוון שרבים מן המעשים מעולם לא נחקרו והאחראים לא ‏נמצאו, וגם מכיוון שכאשר כן נמצאו אחראים – עונשם היה קל או בכלל לא היה. בפוגרום בפשיטיק שלפני המלחמה ‏קיבלו התוקפים אותם עונשים כמו היהודים שפעלו בהגנה עצמית, ואפילו כשמדובר בטבח בידוובנה – אחרי ‏המלחמה הוצא אדם אחד להורג, 40 אחרים שהיו אחראים (כך לפי חקירת המוסד לזכרון לאומי בפולין (‏IPN‏) ‏‏2000-2003) לא ממש 'הוצאו מקרב האומה הפולנית'. החיים המשיכו. נו – אבל מה אכפת לנשיא דודה לשלוף ‏אמירה כזו – ה'אנחנו' נשאר בסדר, טהור – או לפחות סביר. זו נדמית כדרגת אמן באי הכרת מושג האחריות – ‏איך אפשר בכלל להטיל אשמה כלפי פנים כשמכריזים מראש שמי שאשם הוציא עצמו החוצה.‏

‏3. ‏
אז איך אפשר להתנהל בעידן החדש הזה? מה בכלל הטעם בלכתוב? לתאר? לנהל ויכוחים? לחלוק תפיסות ‏עולם? לעמת אותן? הגבולות כבר סומנו – מי שלא איתנו הוא נגדנו – ואין מה לנהל איתו דיון. נקים חומות (ולא ‏נשלם עליהם – כמה סמלי), נתבצר בביתנו, אמריקה תחילה, פולין לפולנים, לך לעזה. ומהרגע שסומנו ‏הגבולות נמשיך גם לעדכן אותם בצורה שתהיה נוחה לנו: רוצח מביש – כבר לא פולני, שמאלני – שכח מה זה ‏להיות יהודי. ‏

אז יהודי-ישראלי, בעל שורשים בפולין ובהולנד, שבחר בחירה חופשית לחיות במדינת אבותיו, בלי לוותר על ‏מדינת אבותיו השנייה – מה יש לו בחייו? עם מי יש לו לדבר? אם רציתי לשבור בעצמי את המחיצות האלה – ‏להכיר ולהבין, להיות גם כאן, האם יש לזה משמעות כשהחברות מסביב לא מקלות את הניסיונות האלה ‏לחציית קוים כזו? ‏

ואיך מגדלים ילדים בעידן החדש הזה? מה מלמדים אותם? איך מבטיחים להם כשמסביב לשום הבטחה אין ‏ערך?‏
וכך – אל העידן הזה – בשני לינואר 2017, בבית חולים הצופה אל העיר העתיקה בוורשה, לעת ערב, נולד בננו ‏הבכור. ויקרא שמו בישראל ובפולין ובכל מקום – עלי שפי.‏

‏4. ‏
ולעלי שלנו אנחנו מאחלים שיהיו תכונות חשובות – עיניים פקוחות (עובדים על זה), לב רחב, כנות, אחריות, ‏אחווה ואהבה. כמו עלי התנכ"י – שמיד תיקן את עצמו בהאשמתו את חנה בשכרות – אנו מאחלים לעלי שתהיה ‏לו את היכולת להודות בטעות, להתנצל, לקחת אחריות. ‏

שמו עברי, ויגדל לבית עברי ומשפחה עברית. ישראל תהיה בחייו גם אם לא נולד בה, ותרבותה – כך אנחנו ‏רוצים לקוות – תהיה חלק מתרבותו. אך הוא נולד שלא בישראל, ובפולין הוא גדל כיום – כאן כותבים את שמו ‏Eli‏, ומבטאים אותו בסדר גמור (אנחנו מעדיפים את המילעיל על המילרע לשם הזה). ובפולין נולד, וגם פולין ‏כנראה תהיה חלק ממנו תמיד. איך בעולם כזה בו מדגישים את הגבולות יוצרים אפשרות לחיים כאלה 'על ‏ציר'? בין שתי מולדות?‏

והנושא עלה בראשי עוד קודם לכן, ואז הגיעה כתבה קטנה שקראתי וחיזקה אותי. מסתבר שבעידן הריאליטי ‏שלנו, בבריטניה של אחרי הברקסיט, התחרו זו מול זו שתי תוכניות שונות לחלוטין בפריים טיים של אותו ערב ‏‏– הריאליטי ‏X-Factor‏ משודר ברשת ‏ITS‏ בדיוק באותה שעה בה משדרת ה ‏BBC‏ את סדרת סרטי הטבע ‏המושקעת שלה – ‏Planet Earth 2 ‏. למרבה ההפתעה – סדרת סרטי הטבע הורידה את תכנית הריאליטי ‏הותיקה מראש טבלת הרייטינג. ‏
אולי שם אפשר לחיות בין שתי מולדות. אולי ככה אפשר להסביר את זה.‏

‏5.‏
כשעלי יגדל נטייל איתו בחוץ, נראה איתו את הנוף ונספר לו סיפורים על הנוף. גם פה וגם שם. זה לא יהיה ‏קשה, רבים מהסיפורים בעברית הם גם ככה על הנוף האירופי הזה בו הוא גדל (ילד ישראלי טיפוסי לא יראה ‏את הדמויות של 'דירה להשכיר' – החזיר, הקוקיה הסנאי – בארץ מולדתו)‏
נראה יחד את קן החסידה העומד ריק בתחילת האביב, ונחכה כמו כולם לשובה. היא בדרך – נגיד לו. היא באה ‏לכאן מישראל (ובאורח  מעניין – בשנים האחרונות גדל מדי שנה מספר החסידות שחורפות בישראל ולא רק ‏נודדות דרכה). לחסידה יש שתי רגליים חזקות שנטועות גם פה גם שם, יש לה בית פה ובית שם‎ ‎‏. ואף אחד לא ‏מפקפק בשייכותה. היא מטפחת את הקן, חוזרת אליו כל שנה, קשורה אליו. עוזבת אותו וחוזרת אליו. שומרת ‏על קשר עם השכנים ששמחים לבואה – היא מנכשת את שדותיהם ממזיקים וצפרדעים ומסמנת עבורם את בוא ‏הקיץ. הם נפרדים ממנה ומאחלים 'באביב את תשובי חזרה' (גם זה כמובן לא איחול ארצישראלי – שהרי ‏השמש לא נעלמת בישראל בחורף – זה עיבוד של שיר של שארל אזאנבור מצרפתית) ‏

הציור – חסידות של הצייר הפולני יוזף חלמונסקי (‏Bociany – Józef Chełmoński‏)‏

לא פשוט להיות חסידה.יש חסידות שנודדות מעל מדבר הסהרה בלי לראות מים ימים ארוכים. אבל יש בזה ‏יתרונות. לא פשוט לחיות בעידן הנוכחי שלנו, לא פשוט לשמור על עיניים פקוחות ולב רחום, לא קל לחצות את ‏הגבולות, אבל אינני מכיר דרך אחרת בה ראוי לחיות.‏

וליבי מבקש תהיה נשמר‎
תהיה אהוב וקרוב‎
ותמיד תלך בשדות של אמת‎
בשדות של שמחה ויופי‎
וליבי כורע ומשתחווה‎
חסוך מליבו בושה ועלבון ופחד
‏(ילדים/ אביתר בנאי)‏
ברוך הבא עלי, ברוך תהיה.‏