עידן חדש – חיים וכתיבה, אחריות ואמת

‏1.‏
עידן חדש.‏
ביום שישי הושבע בבירת ארה"ב נשיא חדש. מאז בחירתו מדברים כולם – העיתונים היומיים, תוכניות האירוח, ‏כמו גם במות אינטלקטואליות יותר בשבועונים וירחונים – על העידן החדש שהוא מייצג. פוסט-אמת קראו לו, ‏כזה שבו לעובדות אין משמעות: לא עבור הדובר ולא עבור המאזינים. השאלה היא רק האם הדובר פורט על ‏מיתרי הרגש הנכונים ומצליח להתחבר לקהל המאזינים שלו.‏
הנשיא האמריקאי מרשה לעצמו לפזר נתונים ללא הוכחות, לעגל סטטיסטיקות, להכליל. בבריטניה מונה שר ‏חוץ שהכחיש אמירות מביכות שלו שהוקלטו ופורסמו – כאילו עצם הכחשתו יוצר מציאות חדשה, בישראל ‏פוליטיקאים יוצאים בהצהרות ללא כיסוי כי הן נוחות לעמדתם הפוליטית. ממילא אחר כך שיתברר שהיו שגויות ‏אף אחד לא יזכור, או לא יבוא חשבון. לפחות לא אף אחד שחשוב להם.‏
גם בפולין רמתה של הפוליטיקה בימים אלה אינה אור לגויים: התעלמות הממשלה מהחלטות בית המשפט לחוקה, הצבעה על התקציב לשנת 2017 בוצעה באופן שעובר על כמה וכמה סעיפים של תקינות, כי הועברה ‏בחשאי לחדר משני בפרלמנט כדי לתחמן את האופוזיציה, העברות כספים למוסדות דתיים נעשות מתחת ‏לשולחן ונחשפות על ידי עיתונאים או אופוזיציונרים.‏

אך מעבר ל"חוסר המחויבות לאמת" כמו שניתן להבין מן השם שנתנו מי שנתנו לתקופתנו הזו, נדמה לי ‏שהנושא המהותי יותר – שמזקק טוב יותר את רוח התקופה – הוא חוסר האחריות. לא חוסר אחריות כמו של ‏מי שחוצה את הכביש בלי להסתכל מראש, או של מי שנוהג בשכרות – אלא חוסר משמעות של המושג הזה – ‏אחריות. חוסר היכולת, חוסר הרצון לקבל אחריות ולקחת אחריות. אחריות במובן של אחריות לתוצאות, ‏אחריות במובן של קשר בין מעשים- אנשים- תוצאות. אחריות כמו כזו שמקבלים כשקונים רכב – אם משהו לא ‏בסדר קורה בתקופת האחריות – ההנחה היא שהמשתמש היה בסדר ושהיצרן חייב לו – אחראי כלפיו. הוא ‏נושא בעלות התיקון או ההחלפה. באנגלית או בפולנית מדובר בשתי מילים שונות (‏responsibility – ‎guarantee, odpowiedzialność– gwarancja‏), העברית קשרה ביניהן יפה, לאמור שמעשה אחראי באמת, כזה ‏שמוכן לשאת בכל תוצאה של מעשיך או מה שידיך הפיקו – הוא תעודת אחריות.‏

ואחריות כזו קשה למצוא היום סביבנו: בימין הקשה בישראל מבקשים "להתחיל לדבר על סיפוח" – ולא פשוט ‏פועלים באופן בהיר וגלוי לסיפוח, הונגריה מאיימת כבר שנים בניתוק הקשר עם האיחוד האירופי, רוסיה ‏משחקת אותה חזקה כנגד מיליציות ספוראדיות שלא מהוות אפילו חלקיק יריב עבור צבא מסודר ומתוקצב ‏שכזה, ובריטניה עוד מותחת את החתימה על המסמכים שיתחילו את שעון החול של השנתיים לעזיבת ‏האיחוד. סקרי דעת קהל בבריטניה מראים כי הציבור היה מעוניין לעזוב את האיחוד האירופי – אך לא מעוניין ‏לשאת בתוצאות – כלומר שהוא מצפה שלא יצטרך ויזה כדי להיכנס למדינות האיחוד, שלא יצטרך בירוקרטיה ‏מיוחדת כדי לקנות נכסים באיחוד, שהוא מצפה שהסחר עם האיחוד עדיין יהיה פטור ממסים ומכסים. מם ‏אינטרנטי לאחרונה הציג את זה כמו לקוח שמבקש להתנתק מחברת האינטרנט: להפסיק לשלם אבל שישאירו ‏לו את הויי-פיי.‏

אבל אם אי היכולת לקחת אחריות, ולשאת בתוצאות לפעולות השלטון יכולה לעודד את מתנגדי הזרם ‏הפוליטי המדובר – מתוך הבנה שהוא נושא הרבה אויר חם אך מעט משקל אמיתי, הרי שבאופן פעולתו ‏ושמירת כוחו של הזרם יש סיבה ממשית לדאגה.‏
ציניקנים יאמרו כי מדובר בקונספירציות להישאר בשלטון: לקדם אג'נדה פופוליסטית ואז להימנע מקידומה כדי ‏להשאיר תמיד מקום להאשים איזה שעיר לעזאזל: יהיו אלה המקסיקנים, קרן המטבע הבינלאומית, גרמניה, ‏המוסלמים, וכמעט תמיד – התקשורת. הציניקנים יאמרו שזו מדיניות מכוונת של הפרד ומשול שנועדה למסך ‏את הפעילות האמיתית מאחורי הקלעים של חלוקת ההון והרכוש בצורה שמתאימה לבעלי הכוח. אני, שאיני ‏ציניקן בהשקפותיי – חושב שאלו שנוהגים כך בעמדות הכוח אכן באופן עמוק משוכנעים בצדקת דרכם ‏המשתנה. הם משוכנעים שהתעלמות מהבטחות ועמדות בעבר היא חישוב נתיב מחדש בעולם דינמי, הם ‏באמת לא זוכרים מה הבטיחו או מה אמרו ולכן לא מפריע להם לעדכן את הדברים הללו והם באמת משוכנעים ‏שפועלים כוחות כבירים כנגדם. החלק האחרון הוא בודאי נכון – לכל פוליטיקאי יש יריבים, ובכל דמוקרטיה יש ‏השקפות שונות, ובמשטר ליברלי מותר להפעיל כוחות פוליטיים/תקשורתיים/כלכליים כנגד אנשים אחרים, ‏במסגרת החוק כמובן.‏

‏2.‏
הצורך לשמור על קהל מצביעים – מעל הכל – יוצר את פוליטיקת ההפרדה. אם לא אפעל ואפנה אצבע מאשימה ‏אל עבר 'ההם' – כי אז 'אנחנו' נשאר מאוחדים מאחוריי. יש דברים טובים רבים לומר על ביקורו של נשיא פולין ‏בישראל בשבוע שעבר, על הביקורת הקשה שהוא מקבל מהימין הפולני, על כמה אמירות חשובות ואמיצות, ‏אבל ההיגיון הבסיסי של הפוליטיקה הזו הודגם גם בביקור הזה: כשהנשיא דודה אמר ש"מי שהרג יהודים ‏הוציא עצמו מהאומה הפולנית" – למה הוא התכוון? שנשללה אזרחותו? שילדיו לא הלכו לבתי ספר פולנים? ‏שהוא ישב בכלא? שבני קהילתו הוקיעו אותו עד שכילה את ימיו בנדודים בערבות פודלאסיה? זו הרי אמירה ‏מטופשת – ראשית מכיוון שגבולותיה של אומה לא נקבעים לפי מעשים אלא לפי שפה, תרבות חינוך וכיוב', וגם ‏כי מן הבחינה המעשית מדובר בשטות גמורה. גם מכיוון שרבים מן המעשים מעולם לא נחקרו והאחראים לא ‏נמצאו, וגם מכיוון שכאשר כן נמצאו אחראים – עונשם היה קל או בכלל לא היה. בפוגרום בפשיטיק שלפני המלחמה ‏קיבלו התוקפים אותם עונשים כמו היהודים שפעלו בהגנה עצמית, ואפילו כשמדובר בטבח בידוובנה – אחרי ‏המלחמה הוצא אדם אחד להורג, 40 אחרים שהיו אחראים (כך לפי חקירת המוסד לזכרון לאומי בפולין (‏IPN‏) ‏‏2000-2003) לא ממש 'הוצאו מקרב האומה הפולנית'. החיים המשיכו. נו – אבל מה אכפת לנשיא דודה לשלוף ‏אמירה כזו – ה'אנחנו' נשאר בסדר, טהור – או לפחות סביר. זו נדמית כדרגת אמן באי הכרת מושג האחריות – ‏איך אפשר בכלל להטיל אשמה כלפי פנים כשמכריזים מראש שמי שאשם הוציא עצמו החוצה.‏

‏3. ‏
אז איך אפשר להתנהל בעידן החדש הזה? מה בכלל הטעם בלכתוב? לתאר? לנהל ויכוחים? לחלוק תפיסות ‏עולם? לעמת אותן? הגבולות כבר סומנו – מי שלא איתנו הוא נגדנו – ואין מה לנהל איתו דיון. נקים חומות (ולא ‏נשלם עליהם – כמה סמלי), נתבצר בביתנו, אמריקה תחילה, פולין לפולנים, לך לעזה. ומהרגע שסומנו ‏הגבולות נמשיך גם לעדכן אותם בצורה שתהיה נוחה לנו: רוצח מביש – כבר לא פולני, שמאלני – שכח מה זה ‏להיות יהודי. ‏

אז יהודי-ישראלי, בעל שורשים בפולין ובהולנד, שבחר בחירה חופשית לחיות במדינת אבותיו, בלי לוותר על ‏מדינת אבותיו השנייה – מה יש לו בחייו? עם מי יש לו לדבר? אם רציתי לשבור בעצמי את המחיצות האלה – ‏להכיר ולהבין, להיות גם כאן, האם יש לזה משמעות כשהחברות מסביב לא מקלות את הניסיונות האלה ‏לחציית קוים כזו? ‏

ואיך מגדלים ילדים בעידן החדש הזה? מה מלמדים אותם? איך מבטיחים להם כשמסביב לשום הבטחה אין ‏ערך?‏
וכך – אל העידן הזה – בשני לינואר 2017, בבית חולים הצופה אל העיר העתיקה בוורשה, לעת ערב, נולד בננו ‏הבכור. ויקרא שמו בישראל ובפולין ובכל מקום – עלי שפי.‏

‏4. ‏
ולעלי שלנו אנחנו מאחלים שיהיו תכונות חשובות – עיניים פקוחות (עובדים על זה), לב רחב, כנות, אחריות, ‏אחווה ואהבה. כמו עלי התנכ"י – שמיד תיקן את עצמו בהאשמתו את חנה בשכרות – אנו מאחלים לעלי שתהיה ‏לו את היכולת להודות בטעות, להתנצל, לקחת אחריות. ‏

שמו עברי, ויגדל לבית עברי ומשפחה עברית. ישראל תהיה בחייו גם אם לא נולד בה, ותרבותה – כך אנחנו ‏רוצים לקוות – תהיה חלק מתרבותו. אך הוא נולד שלא בישראל, ובפולין הוא גדל כיום – כאן כותבים את שמו ‏Eli‏, ומבטאים אותו בסדר גמור (אנחנו מעדיפים את המילעיל על המילרע לשם הזה). ובפולין נולד, וגם פולין ‏כנראה תהיה חלק ממנו תמיד. איך בעולם כזה בו מדגישים את הגבולות יוצרים אפשרות לחיים כאלה 'על ‏ציר'? בין שתי מולדות?‏

והנושא עלה בראשי עוד קודם לכן, ואז הגיעה כתבה קטנה שקראתי וחיזקה אותי. מסתבר שבעידן הריאליטי ‏שלנו, בבריטניה של אחרי הברקסיט, התחרו זו מול זו שתי תוכניות שונות לחלוטין בפריים טיים של אותו ערב ‏‏– הריאליטי ‏X-Factor‏ משודר ברשת ‏ITS‏ בדיוק באותה שעה בה משדרת ה ‏BBC‏ את סדרת סרטי הטבע ‏המושקעת שלה – ‏Planet Earth 2 ‏. למרבה ההפתעה – סדרת סרטי הטבע הורידה את תכנית הריאליטי ‏הותיקה מראש טבלת הרייטינג.
אולי שם אפשר לחיות בין שתי מולדות. אולי ככה אפשר להסביר את זה.‏

‏5.‏
כשעלי יגדל נטייל איתו בחוץ, נראה איתו את הנוף ונספר לו סיפורים על הנוף. גם פה וגם שם. זה לא יהיה ‏קשה, רבים מהסיפורים בעברית הם גם ככה על הנוף האירופי הזה בו הוא גדל (ילד ישראלי טיפוסי לא יראה ‏את הדמויות של 'דירה להשכיר' – החזיר, הקוקיה הסנאי – בארץ מולדתו)‏
נראה יחד את קן החסידה העומד ריק בתחילת האביב, ונחכה כמו כולם לשובה. היא בדרך – נגיד לו. היא באה ‏לכאן מישראל (ובאורח  מעניין – בשנים האחרונות גדל מדי שנה מספר החסידות שחורפות בישראל ולא רק ‏נודדות דרכה). לחסידה יש שתי רגליים חזקות שנטועות גם פה גם שם, יש לה בית פה ובית שם‎ ‎‏. ואף אחד לא ‏מפקפק בשייכותה. היא מטפחת את הקן, חוזרת אליו כל שנה, קשורה אליו. עוזבת אותו וחוזרת אליו. שומרת ‏על קשר עם השכנים ששמחים לבואה – היא מנכשת את שדותיהם ממזיקים וצפרדעים ומסמנת עבורם את בוא ‏הקיץ. הם נפרדים ממנה ומאחלים 'באביב את תשובי חזרה' (גם זה כמובן לא איחול ארצישראלי – שהרי ‏השמש לא נעלמת בישראל בחורף – זה עיבוד של שיר של שארל אזאנבור מצרפתית) ‏

jc3b3zef_chec582moc584ski2c_bociany

הציור – חסידות של הצייר הפולני יוזף חלמונסקי (‏Bociany – Józef Chełmoński‏)‏

לא פשוט להיות חסידה.יש חסידות שנודדות מעל מדבר הסהרה בלי לראות מים ימים ארוכים. אבל יש בזה ‏יתרונות. לא פשוט לחיות בעידן הנוכחי שלנו, לא פשוט לשמור על עיניים פקוחות ולב רחום, לא קל לחצות את ‏הגבולות, אבל אינני מכיר דרך אחרת בה ראוי לחיות.‏

וליבי מבקש תהיה נשמר‎
תהיה אהוב וקרוב‎
ותמיד תלך בשדות של אמת‎
בשדות של שמחה ויופי‎
וליבי כורע ומשתחווה‎
חסוך מליבו בושה ועלבון ופחד
‏(ילדים/ אביתר בנאי)‏
ברוך הבא עלי, ברוך תהיה.‏

פוסט זה פורסם בקטגוריה Culture, Immigration, Polish Jewish Life, Warsaw, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על עידן חדש – חיים וכתיבה, אחריות ואמת

  1. ruthmor הגיב:

    כתבת נהדר.
    מזל טוב להולדת עלי.

  2. פינגבאק: שורש מבקש – למה הביא אותי המעבר לוורשה | שפת אם – זכרונות חדשים מוורשה

  3. אפרת הגיב:

    שם מיוחד. מזל טוב!

    דווקא טראמפ מוכיח את עצמו כמקיים את הבטחותיו. מדוע אתה טוען שהוא חסר אחריות? דוקא המדיניות שלו עקבית ובניגוד לאובאמה שהיה נחמד והביא נזקים בלתי הפיכים למזרח התיכון מצרים וסוריה לדוגמא, הוא פועל באחריות ובפחות יומרנות. נראה שהיו לך דעות מוקדמות עליוואולי גם קדומות. לגבי ההתלבטות שלך לזהות הבן זה מזכיר את ההתלבטות של הרבה יהודים פולנים במאות השנים האחרונות… והמציאות הוכיחה את עצמה. הרבה יהודים פולנים בעלי שם כהנריק גולדשמיט ואפילו יוליאן טובים הבינו או התקרבו לזהותם היהודית בעקבות רדיפת היהודים. לגבי ההשוואה בין הסיפוחים זה שונה לחלוטין. אז אולי זה רומנטי להשוות ולהראות קוסמופוליטי אבל זה חוטא לאמת. ההסטוריה והסיפור של העם היהודי הוא ייחודי

    • mshefi הגיב:

      שלום אפרת,
      לחלוטין לא מעניין אותי להיכנס לוויכוח של ממשלות ארצות הברית בקשר למזרח התיכון. את מוזמנת להחזיק בעמדותייך שלך (שלא דומות לשלי). מה שכתבתי עליו הוא על חוסר הכבוד שלו לאמת. זה הטקסט היחיד שמתייחס אליו – ״הנשיא האמריקאי מרשה לעצמו לפזר נתונים ללא הוכחות, לעגל סטטיסטיקות, להכליל״. גם אם מציינים לחיוב את העמידה שלו בהבטחותיו – הרקורד לגבי הדיוק בעובדות ואמירת האמת שלו הוא כזה שגם תומכיו צריכים לראות ולהבין – פרויקט בדיקת העובדות של פוליטיקו עוקב אחרי אמריות לא מדויקות (או שקרים) של פוליטיקאים – מוזמנת להצית בכמויות של אמירות כאלה שטראמפ מייצר – http://www.politifact.com/personalities/donald-trump/statements/byruling/false/
      רוצה דוגמה לחוסר לקיחת האחריות של טראמפ – ראי התייחסותו למדיניות הפרדת הילדים במקרי הגירה בלתי חוקית. הוא מאשים את כל העולם במדיניות שהממשל שלו החליט עליה והעביר.
      נדמה לי שהעמקת התחפרות העמדות של הצדדים בנושא החוק הפולני והיחס להיסטוריונים העוסקים בתחום מדגימים יפה את חוסר הכבוד לאמת, או לחיפוש אחרי האמת. כל צד משתמש בחלקים ממנה שמתאימים לאג׳נדה הפוליטית שלו. ועל זה הטקט כתוב.

  4. פינגבאק: מלמעלה ומלמטה – הליכים, תהליכים והולכים | שפת אם – זכרונות חדשים מוורשה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s