מסתבר שפתאום כולם נהיו מומחים ללאומנות פולנית

מצעד העצמאות (Marsz Niepodległości) צעד כבכל שנה ביום העצמאות ב 11 בנובמבר, מאורגן על ידי התנועות הלאומניות של פולין, אבל השנה עשה יותר כותרות מבדרך כלל. כתבה בוול סטריט ג'ורנל וכמה אזכורים בויינט – וכבר כמה חברים מתקשרים מודאגים. בקבוצת הפייסבוק של 'ישראלים בוורשה' כתבתי לפני המצעד שיצא לי לנכוח בו לפני כמה שנים ויצאתי בחיים – ונדמה לי שבעקבות זה כמה מפיקי תכניות בוקר זריזות באמצעי התקשורת הישראלים פנו אליי וביקשו לראיין 'ישראלי שהיה שם' על המצעד השנה.

אז אני מרגיש שצריך לכתוב – גם אם בקצרה – כמה מילים. גם אם לא קראתי הרבה על המצעד, ולא צפיתי בשעות שידור ממנו (אלא רק בכמה דקות) –נדמה לי שיש כמה מילים שחשוב שייכתבו וייאמרו.
לפני הבעת העמדה – מה היה שם?
ה 11 בנובמבר הוא יום העצמאות של פולין, שמזכיר את קבלת העצמאות ב 1918. זהו תאריך חתימת הסכמי שביתת הנשק בקרון הרכבת בקומפיין, ובתאריך זה הכריזה 'מועצת השלטון' – מועצה זמנית פולנית – על אי תלותה יותר בצבאות בעלות הברית. ההכרזה ניתנה למרשל יוזף פילסודסקי – מפקד הלגיונות הפולנים בצבאות בעלות הברית, ומאוחר יותר הכרזה זו נתפסה כעצמאותה הרשמית של פולין.
בזמן השלטון הקומוניסטי לא בתאריך זה נחגג יום העצמאות. הוא נחגג ב 22 ביולי –היום בו ב 1944 הוכרזה הקמת ממשלה פולנית קומוניסטית בלובלין (בשעה שרוב פולין עדיין הייתה תחת כיבוש נאצי, מרד ורשה יתחיל שבוע וחצי אחרי תאריך זה). שינוי תאריך יום העצמאות נחשב להיפטרות מהשלטון הקומוניסטי.
לא הרבה קורה בפולין ביום העצמאות. יש טקס רשמי בצהרים – צבאי ברובו – בכיכר פילסודסקי במרכז וורשה (ליד הגן הסאסקי וארמון הנשיאות). ודי זהו. בשנים האחרונות האירוע הגדול ביותר ביום העצמאות הוא הצעדה המדוברת – שמארגנים ארגונים לאומניים. הצעדה הראשונה התקיימה ב 2010. שני הארגונים העיקריים הפעילים בה הם ה ONR וצעירי כלל-פולין (Obóz Narodowo -Radikalny, Młodzież Wszechpolska – תרגום שם ה ONR הוא המחנה הלאומי-רדיקלי). לארגון הראשון שורשים עוד לפני מלחמת העולם השנייה והיסטוריה של גזענות ואנטישמיות (ארגון חרם על יהודים, הפגנות אלימות באוניברסיטאות והיום דברים דומים כלפי זרים ומוסלמים בפולין), הארגון השני הוקם 1989 בפוזנאן. שניהם נחשבים לארגוני ימין קיצוני, ללא נוכחות בפרלמנט, אך עם קשרים חמים למפלגת השלטון ופוליטיקאים מרכזיים בימין (שר ההגנה מצ'יירביץ' נהג לנכוח באירועים של הארגון, לדוגמה).

בשנים האחרונות מספר הצועדים היה סביב ה 30 אלף, השנה – 60 אלף, ולמצעד הצטרפו צועדים מתנועות ימין לאומניות מרחבי אירופה. זו נחשבת להפגנה הלאומנית הגדולה באירופה.

סיסמת מצעד השנה הייתה – 'אנחנו רוצים את האלוהים' (My chcemy Boga) וכיוונה לשיבה השנייה של ישו. הכרזה הרשמית של המצעד נראית כמעט כמו פארודיה על הנושא:

כדאי בכלל להסתכל על השפה הגרפית בדף הפייסבוק הרשמי של המצעד – https://www.facebook.com/MarszNiepodleglosci/

כבר כתבתי על המצעד בכמה מילים בשנים קודמות. נניח כאן לפני 3 שנים
ולפני ארבע שנים – מעט אחרי שעברנו להתגורר בוורשה – הלכתי למצעד כדי להבין מה קורה שם
כאדם שהיה כבר בכמה הפגנות אלימות – ראיתי שרוב הצועדים היו די שלווים ולא חיפשו צרות או לעשות בלגאן. היו כמה צועדים שקראו סיסמאות קשות כנגד יריבים פוליטיים, נגד קבוצות זרים או כאלה שהם תופסים כאויבים – החל ממוסלמים, ערבים, יהודים ושחומי עור וכלה בליברלים ופוליטיקאים בפולין המתנגדים לעמדותיהם (אויבי האומה – טוסק ופאליקוט). בשולי הצעדה היו לאורך השנים אירועי אלימות (כמו הצתת הקשת בכיכר זבאוויצ'לה או תקיפת סקוואט במרכז העיר – אירוע שבהשראתו נעשה סרט שיצא לאחרונה: Pewnego razu w Listopadzie).

עד כאן עובדות די יבשות ועכשיו לדעותיי, או לפרשנות:
קודם כל – זה נורא.
עצמאות היא דבר יפה לחגוג, פטריוטיות יכולה להיות דבר נהדר. אך המצעד הזה מכיל בתוכו כעס גדול ושנאה גדולה. פאנלים בערוצי החדשות הפולניים שצפיתי בהם אתמול שאלו את אורחיהם ופרשניהם – מה רע להם כל כך? נגד מי ומה הם? למה הם מלאים בשנאה? לצד הרבה שלטים וסיסמאות שאכן חוגגות את העצמאות, קשה להיות במצעד או לראות שידור שלו בטלוויזיה בלי להיחשף לצד הזה שלו. (אלא אם כן אתה עיתונאי בתקשורת הממלכתית הפולנית TVP שעברה טיהורים בשנתיים האחרונות. שם המצעד תואר כ"מצעד גדול של פטריוטים" וחלקו האלים די הוצנע)
לצד זה אציין שאופי השאלות של המנחים המעונבים באולפן טיפה הצביע על אי הבנה של הלכי הרוח שדי נפוצים בציבור.

שנית – אין כאן דבר חדש
המצעד הזה צועד כבר שבע שנים, האופי שלו נשאר די דומה בכל השנים, כוחו הפוליטי של הימין הקיצוני נשאר די קבוע. הפזילה של מפלגת השלטון אל התנועות האלה גם היא די ותיקה. לכל מי שכתב בעקבות המצעד הזה כי הוא שינה את מה שחשב על פולין – כנראה שעד היום די טמנת את הראש בחול

ובסוף – תמיד צריך להסתכל על הקונטקסט:
פולין היא מדינה ענייה בתוך האיחוד האירופי שבה מרבית האוכלוסייה לא נהנית מהשגשוג שהביא האיחוד לקבוצה מצומצמת באוכלוסייה. פולין היא מדינה די הומוגנית מבחינה אתנית ותרבותית. אמנם בשנים האחרונות היו קצת יותר מקרי אלימות כנגד זרים (או מקומיים שנחשדו כזרים),אך המספרים עדיין אינם מאוד משמעותיים, ומספר התקריות האלימות האנטישמיות נושק לאפס.

פולין החופשית היא מדינה צעירה – והקרב על עיצוב דמותה מתנהל כל הזמן. ואקום פוליטי וכישלון ביצירת חלופות בציון העצמאות ויציקת תוכן חיובי בו – הביאו רבים לציין את יום העצמאות כך.

המצעד של יום שבת החל בשעה 1500, רבע שעה לפני כן, טיילתי בחלקים מרכזיים של ורשה עם עגלת תינוק. ראיתי רבים נושאים דגלי פולין על שכם וצועדים כנראה להשתתף במצעד (שצעד מכיכר הצנטרום אל האצטדיון הלאומי). ראיתי זוגות צעירים שנראו נורמטיביים, ראיתי גם משפחות. גם הם ראו אותי וחלקם גם שמעו אותי מדבר בעברית אל הילד בעגלה. מיותר לציין שלא קרה לנו כלום. לא נרשמו אירועים חריגים לאורך המצעד – כן צעקות לקבוצות קטנות של מפגיני נגד, הרבה חזיזים ורעש ואמרות מלאות שנאה – אבל מעט אלימות פיזית.

לסיכום הסיכום – פולין אינה גן עדן ליברלי. יש בה תנועה עמוקה של שמרנות פוליטית, פונדמנטליזם דתי, שנאת זרים ועוד מגוון מאפיינים דומים המשחקים תפקיד בעיצוב הזהות הלאומית. לצד אלה מתרחשים דברים יפים ומעניינים – גם בזירה התרבותית, גם בזירה החינוכית ולעתים גם בזירה הפוליטית. מי שהמדינה עניינה אותו עד היום – אני מקווה שתמשיך לעניין גם מחר. מי שהיה שקוע בדעות קבועות כנראה יימצא בכל אירוע אישוש לתפיסת עולמו. לשאר האנשים נשאר לפתוח טוב עיניים ואוזניים, וגם לבבות.

איך נפתח ההמנון הפולני – Jeszcze Polska nie zginęła . עוד לא אבדה פולין.