מלמעלה ומלמטה – הליכים, תהליכים והולכים

מלמעלה ומלמטה-

שמים ללא עננים היו היום מעל העיר ורשה. האוויר היה קר, מתחת למינוס 10 מעלות. אתמול ירד שלג כל היום והוסיף לערימת השלג ששוכבת שם כבר מזה ימים ארוכים. החודש האחרון היה התקופה החורפית ביותר מאז הגענו לוורשה לפני מעל 7 שנים – במהלכו לקחתי כמעט כל יום את בני אל הגן וממנו במזחלת שלג.

מלמטה

אתמול בבוקר, ב 17 לפברואר – נפטר יאן יגיילסקי (Jan Jagielski). בחמישים השנים האחרונות יגילסקי – פולני קתולי – מזוהה יותר מכל עם שימור התרבות והזכרון של יהודי פולין. הוא נולד בלובלין ב 1937 , ואת המלחמה שרד שם. אחרי המלחמה הגיע עם משפחתו לוורשה וכאן גדל ולמד. באוניברסיטה למד כימיה ועבד במכון הממשלתי לכימיה. במרץ 1968- סביב הקמפיין האנטישמי הממשלתי – עזבו חברים ומכרים רבים שלו – יהודים- את פולין. יגיילסקי גדל בסביבה יהודית, הוא סיפר לי שחצי מהכיתה שלו בתיכון (ביניהם קרובת משפחה רחוקה שלי – אשתו של בן דוד של סבא…) ובאוניבריסטה היו יהודים. וכשאלה עזבו – הרגיש שהוא צריך לאסוף את השברים אחריהם. הוא התחיל במיפוי ושימור בתי עלמין, איסוף מצבות ותיעוד אתרים יהודיים נטושים, והפך עצמו לאנציקלופדיה של אדם אחד בתחום. משך שנים רבות הוא היה לבדו הכתובת והבית של יהודים מחוץ לפולין שרצו להיות מעורים בפעילויות מסוג זה. בעשור האחרון המציאו עבורו מחלקה במכון היהודי ההיסטורי – שנקראת מחלקת התיעוד. בתקופה זו מנסים בעיקר לקחת את כל הידע, הסיפורים וקטעי המסמכים שאסף – ולקטלג אותם כדי שיהיו נגישים ומוכרים גם אחריו. בשנה האחרונה הידרדר מצבו וצלילותו נפגעה, אתמול נפטר. בערב הודיעו כי ייקבר בבית העלמין היהודי בעיר. הקהילה היהודית המקומית גילתה גמישות כבר בעבר בקשר לקבורתם של מי שאינם יהודים במקום. טוב שכך יהיה גם הפעם- והמומחה הגדול ביותר לבית העולם הזה ייאסף בו אל עמיו.

מקור – עמוד הפייסבוק של המכון היהודי ההיסטורי – https://www.facebook.com/jewishinstitute/photos/a.241492032566826/3645958055453523/

מלמעלה

בחודש האחרון סוערות הרוחות עקב הליך משפטי בפולין, במסגרתו תבעה אישה שני היסטוריונים על כי הוציאו את דיבתו של דודה של האישה, ותבעה מהם התנצלות ותשלום קנס כספי. הנושא – כמובן – קשור למעשיו של הדוד בזמן מלחה"ע השנייה. בעיתונות העברית עוקב אחרי המקרה עופר אדרת (כאן על הכרעת הדין), אולם יש כמה נקודות שכדאי להרחיב עליהן ולא ראיתי שמופיעות בדיון על הנושא בשפה העברית, ולכן – הרחבה.

המשפט נסב סביב חוק אזרחי על הגנה על שמו הטוב של אדם (ולא קשור ל'חוק השואה' הפולני – כפי שהיה נהוג לכנות את התקנה המאפשרת ל IPN להגיש בקשה להליך על פגיעה בשמה הטוב של האומה והמדינה הפולנית על ייחוס לה של פשעי גרמניה הנאצית). הנתבעים הם שני חוקרים ידועים בתחום – הפרופ' ברברה אנגלקינג – מנהלת המרכז לחקר השואה באקדמיה הלאומית למדעים (PAN – Polska Akademia Nauk) והפרופ' יאן גראבובסקי, חוקר שואה פולני-יהודי החי ומלמד בשנים האחרונות בקנדה. אנגלקינג וגראבובסקי הם עורכיו של מחקר עב כרס בשם Dalej Jest Noc (משמעותו – עדיין לילה), באנגלית השם הרשמי הואNight without End . הספר בן 1,600 העמודים הוא מחקר מיקרו-היסטורי, המתמקד בכמה תתי-מחוזות בפולין, בעיקר בתקופה לאחר חיסול הגטאות והשמדת מרבית יהדות פולין. המחקר מנסה להבין מה קורה בין יהודים ששרדו את התופת ונמצאים במחבוא על אדמת פולין, לבין קהילות מקומיות. אציין כי כותב שורות אלו לא קרא את הספר במלואו (רק חלקים ספציפיים, הפולנית שלי לא מספיק טובה לספר בכזה אורך ובכזו רמה) – הוא עבה ומדוקדק, ספר למיטיבי לכת אפילו בעולם האקדמי.

בחלקו המדובר של המחקר – אותו כתבה פרופ' אנגלקינג- מדובר על מקרה באזור ביאליסטוק של קבוצת יהודים במסתור ביער, כ-20 איש. מתוך הקבוצה יוצאת אישה צעירה לקנות מזון בכפרים בסביבה, ובחזרתה מוצאת כי המחבוא התגלה, ושאר בני הקבוצה נרצחו. היא יוצאת לכפר הקרוב ומגיעה אל 'ראש הכפר' אדוארד מלינובסקי (sołtys – מונח עתיק בפולנית שמתאר מנהיג לא רשמי). היא מבקשת ממנו שידווח עליה לשלטונות כפולניה קתולית שברחה ממחנה עבודה. הוא מזהה אותה כיהודיה אך מדווח עליה לשלטונות הכיבוש הגרמניים כפי שביקשה. האישה נשלחת לעבודות כפייה בגרמניה (כמו רבים מהאוכלוסיה האזרחית הפולנית-הלא-יהודית) ושורדת את המלחמה.

אחרי המלחמה מתנהל משפט נגד ראש הכפר על סיוע לגרמנים, והאישה מעידה בפני בית המשפט המקומי (של פולין הקומוניסטית) כי הוא סייע לה. כמה שנים אחר כך האישה עוזבת את פולין. בשנות ה 90 כאשר היא שנים אחרי שעזבה את פולין מעידה אותה האישה לפרויקט העדות של USC SHOA FOUDNATION, ומוסיפה נדבך נוסף לסיפור: ראש הכפר לא סייע לה בחינם – אלא דרש ממנה תשלום – בביגוד חם שלבשה, בחפצי-ערך ששמרה אצל מכר ועוד. היא מוסיפה לעדות גם שמועה ששמעה כי לראש הכפר היה יד במציאת המחבוא. העדה מציינת כי לא רצתה לפגוע בראש הכפר, כי היא לא חשבה שהוא היה איש רע, וכי פחדה. ההיסטוריונית אנגליקינג – מביאה את שתי הגרסאות וקובעת שאמינה עליה הגרסה השנייה: היא מסבירה ומביאה תימוכין לכך שהמשפט שנערך אחרי המלחמה נערך באווירה קשה, כאשר עדים נוספים שהתכוונו להעיד כנגד ראש הכפר הוכו (על ידי מיליציות לאומניות שהתנגדו לשלטון הקומוניסטי הנקראים בפולין בשם 'חיילים מקוללים' – כאלה שעבורם לא נגמרה המלחמה אחרי לכתם של הנאצים), והכותבת מוספיה שיהודיה שהייתה מעידה כנגדו הייתה צפויה לגורל זהה אם לא גרוע מכך.

כאן נכנסת לסיפור אחייניתו של ראש הכפר – התובעת. כביכול – סיפור של האישה הקטנה כנגד המערכת -במקרה זה האקדמאית. היא תובעת את עלבונו של האיש הקטן שנעשה לו אי צדק. אבל זה אינו הסיפור, לא עומדת כאן האישה מלמטה. התובעת שמעה על המחקר ועל האזכור של דודה בתחנת הרדיו של רדיו מריה – תחנת רדיו קתולית שמרנית, שהיא והעומד בראשה הכומר תדיאוש רידזיק קשורים בעבותות פוליטיות ותקציביות למפלגת השלטון PIS. תחנת הרדיו דיווחה על המקרה ומסגרה אותו מראש כאי-צדק, והביאה רק את העדות הראשונה למאזיניה. המאזינה זיהתה את דודה בסיפור, אבל את הספר והמחקר במלואו לא קראה. כאן נכנס לתמונה ארגון שני המגיע מלמעלה – Reduta Dobrego Imienia – או מה שמכונה הליגה נגד השמצה הפולנית. זהו ארגון ששם לו למטרה להילחם נגד 'אנטי-פולניות' כשם שהליגה נגד השמצה בארה"ב נלחמת כנגד אנטישמיות. גם הוא – כמו רדיו מריה, הוא בעצם GONGO – ארגון החברה האזרחית, שבעצם מתוקצב, מקודם ומשתף פעולה עם גורמי ממשל ושלטון. עורכי הדין של הארגון ייצגו את התובעת בתיק, ולעדותה – הם אלו שדחפו אותה להגיש את התביעה. ראוי לציין שכאן מבקשים אנשי הארגון לקבל את הגרסה שהתקבעה בבית המשפט של פולין הקומוניסטית, מדינה שאנשי הארגון ואנשי הימין הפולני מסרבים לכנות 'מדינה פולנית' או מדינה חופשית. כאן – הם מבקשים להעדיף את העדות שנגבתה במסגרת מערכת הצדק של המדינה הזו, על בעיותיה הרבות.

בית המשפט הכריע בשבוע שעבר לקבל את התביעה, לדחות את התביעה לפיצויים כספיים, אך לדרוש מהמחברת והעורך להתנצל. אלה מתכוונים לערער על פסק הדין. למרות שאנגלקינג מביאה את שתי הגרסאות של העדות, למרות שהיא מסבירה מדוע היא מעדיפה את הגרסה השנייה, נטולת הלחצים. בית המשפט מצא סדק קטן – אולי העדה התבלבלה. אחרי המלחמה ואחרי המשפט לעדה היהודיה מגיע תקצוב של שמרים, במצוקתה הכלכלית היא רוצה לסחור בתקצוב זה, ולשם כם פונה לאדם בעל כח שהיא מכירה – ראש הכפר. היא כתובת אל אדוארד מלינובסקי בכפר, ומסכמת עם האדם את שליחת השמרים ואת המחיר שהיא תקבל עבורם. מכירה זו מתנהלת כמה פעמים בין השניים. אבל סוכן מכירת השמרים שלה אינו אדוארד מלינובסקי ראש הכפר, זה שאצלו הייתה מיד אחרי גילוי המחבוא ביער, אלא אדוארד מלינובסקי אחר, שגר באותו כפר. לסיפור זה מציגות התביעה וההגנה נראטיבים שונים: התביעה ביקשה להציג את אשת העדות כמבולבלת: אם התבלבלה כאן, אולי בכלל התבלבלה בין העדות הראשונה לשנייה: אולי בבית המשפט בפולין העידה על ראש הכפר מלינובסקי, ובעדות השנייה התיחחסה למלינובסקי השני, מוכר השמרים. ההגנה מבקשת לומר שניתן להסביר את הבלבול בכמה דרכים: אולי היתה מודעת אליו וזה לא היה אכפת לה (שכן רק רצתה למכור את השמרים ולקבל כסף) ואולי היא התבלבלה – אך זה קשר שנוהל בהתכתבות ואין בו כדי לפגום בזיהוי – הרי שתי העדויות מכוונות לאדם 'אדוארד מלינובסקי אליו הגעתי אחרי שהמחבוא בו שהיתי נתגלה' – מה הסיכוי ששניהם היו מעורבים באירוע הזה והיא לא ציינה זאת בפירוש? מה הסיכוי שראש הכפר היטיב עימה ומלינובסקי השני הוא זה שלקח את חפציה?

על ההשלכות של הפסיקה כבר כתבו מספיק. גראבובסקי ואנגלקינג יסתדרו – הם חוקרים מוערכים ומוכרים, מבוסיים ובעלי קביעות. הם יוכלו לגייס הגנה משפטית טובה ותמיכה של שורה של מוסדות ואישים מסביב לעולם. אך החשש האמיתי הוא מן האפקט המצנן לכל חוקר/אמן/עיתונאי בתחילת דרכו שחושב לגעת בתקופה במבט שלא יתאים לנראטיב ההיסטורי הנושב מהממשלה הנוכחית. כמה ימים לאחר פסק הדין כבר שמענו על חקירתה של עורכת פורטל אינטרנט של יהודי-פולין שזומנה לחקריה על 'פגיעה בשמה הטוב של המדינה'. והנה הגורמים מלמעלה ממשיכים להלום

ושוב – מלמטה

ה 27 לינואר הוא יום הזכרון הבינלאומי לשואה. סביב התאריך כתבתי טור קצר לאתר ביקרות התקשורת 'העין השביעית' על אייטמים בנוגע לארגון 'שם עולם' וממצאים שהוא טוען שנמצאו בפולין והובאו לארץ על ידו. באייטמים לא ניתן כלל סימוכין לטענות הארגון, וכלל לא הובאה זווית בעייתית עוד יותר – הפעולות המדוברות אינן חוקיות, אשמח אם תקראו –

ובאותו יום אספה זוגתי את הילד מן הגן, הגן הציבורי, כן העירייה אליו הוא הולך. בימי קורונה אלה אוספים את הילדים מחוץ לבניין הגן, לא פוגשים כלל את הגננות, אלא רק אנשי שירות המביאים את הילדים מאולמות המשחק אל חדרי ההלבשה וההורים המחכים בחוץ. באותו יום יצאה הגננת אל זוגתי וביקשה ממנה: בשבוע הבא אנחנו מכינים הופעה ל'יום סבא וסבתא'. מאחר ואי אפשר להזמין את סבא וסבתא – נצלם את ההופעה ונשלח לכם וידאו. הגננת ביקשה מזוגתי כי נכתוב כמה מילים בעברית (ובתעתוק פולני) כדי שהילדים יוכלו לברך גם את הסבים והסבתות שאינם דוברים פולנית.
וכך – בגן פולני ציבורי, בירכו הילדים בעברית: "שלום סבא, שלום סבתא – חיבוקים ונשיקות" אחרי הברכה בעברית באה גם ברכה ברוסית (יש כמה סבים וסבתות דוברי רוסית, מאוקראינה). אנחנו התרגשנו עד עמקי נשמתנו – מכך שחושבים על הילד שלנו, שרואים את המשפחה שלנו, שחושבים על הקשר בינו לבין הסבים והסבתות שלא יכולים לבוא לבקר, ובמקרה נפל יום הבקשה אל היום הסמלי הזה.

מלמטה ומלמעלה

בני הבכור נולד בימי חורף קרים. בבוקר יום לידתו התחיל לרדת שלג, ובמהרה הוא כיסה את הרחובות, יום אחרי שחזר עם אמו הביתה מבית החולים – צנחה הטמפרטורה למינוס 25 מעלות. בשיא ימי החורף – לפני כ 10 ימים נולדה גם אחותו הצעירה, שמיהרה לצאת לעולם ונולדה בריאה ושמחה 3 שבועות לפני המועד הצפוי. הילדים שלנו אוהבים את החורף הזה – את הלבן שיורד מלמעלה ומצטבר למטה.